זאת גם ההרגשה שלי.במקור דווקא כתבתי משו בשתים שלוש דקות,אחרי שחצינו את הכביש בין חולות צבעוניים לנחל חתירה.חיכינו לשאר החברה שיגיעו הוצאתי את המחברת ותיארתי איך שראיתי את הכביש,שתי הפסגות שמולי והשלט של מעצ.
במקור זה הלך ככה:
חתירה
כביש אספלט אפור
יורד ועולה
שתי פסים זהובים
ובינהם פס לבן מקוטע
ככדוריות הדם שבעורקיי
נלחמות על אהבתי
ואת ישובה מעדנות
על הפסגה השטוחה שמשמאל
עורכת שולחן בזיזים
מבליטה חמש אצבעות אסורות
כיפתי זקורה מימינה
משתפלת במעלה היורד
ושלך מדרגות מדרגות
והשלט זועק בשלוש שפות חתירה.
בערב,בדרך חזרה,עברתי באוטו ושמתי לב שיש שלט נוסף,שלט עם ציור של צבי.חויכתי.הרגשה של חופש.