יקירי,
פחות מחודשיים. פחות מחודשיים ואני חוזרת לארץ לזמן בלתי ידוע, ואני מתחילה לפחד. אבל ממש לפחד.
ראית כמה יפה לי כאן. אפילו שיניתי את התמונה לאיזה אגם שמצאתי לא רחוק מהבית. ובזמן שבהיתי לי באגם, והשתקפות היפה של העצים, עלה לי המשפט הזה שזרקת לי לפני כמה ימים. "את כבר התרגלת לשקט, את לא יכולה לחזור לתל אביב".
אבל אתה מבין פוץ, אין לי ברירה. וכרגע, מה שנותר לי הוא להיות כל מה שאני לא רוצה להיות, כל מה שאני מפחדת להיות- כל מה שנותר לי הוא להפוך לקלישאה.
המסלול הרגיל של מלצרות-פסיכומטרי-אוניברסיטה. המרדף הזה שאני כבר שנתיים מנסה לברוח ממנו.
אתמול נפגשתי עם אותו מר בחור שהחליט לחזור. וישבנו ושתינו בירה אמריקאית מגעילה, וקישקשנו על מסעותיו בעולם, ועל המסעות המתוכננים. ואח"כ יצאנו לטיול בעיר (נו טוב, בקושי עיירה..) והירח היה מלא לגמרי וגדול. והבחור אמר לי "תראי איך שהירח גדול. את הטיול הבא שלנו ביחד נעשה שם". ואני ניסיתי להסביר לו שהירח רק נראה גדול במיוחד היום בגלל זיהום האוויר, ומזל שכבר יותר חמים עכשיו כי אפשר גם לנסוע באופניים ולחסוך אנרגיה.
ובעודי הורסת עוד רגע שאמור להיות רומנטי, הוא אומר: "ממש פגעת בי באותו הלילה". ואני שוב זו שלובשת את המכנסיים בקשר הזה ואומרת לו "אין לי מושג על מה אתה מדבר, איזה לילה?". והוא מסתכל עלי, ושנינו יודעים שאני משקרת, ואנחנו חוזרים להסתכל על הירח.
אתמול גם קיבלתי הצעת חברות בפייסבוק (מקור כל הרוע בעולם הזה) מחברת ילדות מהחטיבה. לא ראיתי אותה מאז, והיא אמרה שהיא ראתה בתמונות כמה החיים שלי מיוחדים, ואיך היא תמיד ידעה שאני שונה. למעשה הציטוט המדיוק שלה היה: "לא הבנתי איך הסתובבת בחבורה שהיינו. שתמיד היית יותר בוגרת והיו לך תחומי עניין אחרים ומפותחים יותר". ואז לראשונה מזה עשור (ג'יזס, כבר כמעט עשור מאז החטיבה!!), ניסיתי להיזכר במי הייתי פעם, מה היו החלומות שלי, מי רציתי להיות.
אם אני כזו מיוחדת- למה אני מרגישה כמו קלישאה?
אז מר בחור חזר איתי לדירה. הפעם, אני לא אתן לזה להגמר כמו פעם הקודמת- זה או הכל או כלום. פתחתי יין לבן (אפילו ישראלי!!), וישבנו בדירה שלי וניזכרנו איך בפעם האחרונה שהיינו כאן נתקענו בדירה ל-3 ימים בגלל סופת שלג. ואולי זה בגלל שכבר ירוק בחוץ ואפילו אפשר להגיד שחם, אבל הפעם זה היה שונה ואחרי שסיימנו לשתות ולחפור על ההבדלים המהותיים בין אמריקאים לאירופאים (גם לדעתו האירופאים חכמים יותר) ואחרי שהוא החליט סופית שהוא רוצה לבוא לארץ (אמרתי לך שבסוף אני אגייר את כולם!) באוקטובר, הוא הלך.
ואני נשארתי לי לבד, בדירה, שחלקה כבר ארוזה בארגזים, אחרי די הרבה יין לבן (לפחות טעים הפעם) והתנחמתי לי באליוט סמית'- אותו לא שמעתי מאז שהעיר הייתה קבורה מתחת לערמות של קפור. וכמו תמיד, האייפוד שלי הצליח לבחור את השיר הכי מתאים... אני כזו קלישאה.
Drink up baby
Stay up all night
With the things you could do
You won't but you might
The potential you'll be
But you'll never see
The promises you'll only make
Drink up with me now
And forget all about
The pressure of days
Do what I say
And I'll make you okay
Drive them away
The images stuck in your head
People you've been before
That you don't want around anymore
That push and shove and won't bend to your will
I'll keep them still
Drink up baby
Look at the stars
I'll kiss you again
Between the bars
Where I'm seeing you there
With your hands in the air
Waiting to finally be caught
Drink up one more time
And I'll make you mine
Keep you apart
Deep in my heart
Separate from the rest
Where I like you the best
And keep the things you forgot
The people you've been before
That you don't want around anymore
That push and shove and won't bend to your will
I'll keep them still
בבלוג זה
בכל הבלוגים
