these places and these faces are getting old

פעם ראשונה לא כותבת מהמקלדת שלי,

יושבת אצל lustrous ונזכרת בך,מסתכלת על אח שלה והוא מזכיר לי אותך,הכל מזכיר לי אותך.

והיא שירים כ"כ עצובים שמה ואני שוב חושבת עליך ומתה מאהבה.אתמול שוב המקום ההוא ביבנה,הבית ההוא,הקירות שעדיין מלאים בקשקושים שלנו.ואתה שם.ואני אוהבת,אוהבת,אוהבת רק אותך,עוד פעם מסתכלת בפנים שלך,בעיניים הבורקות שלך,בחיוך המקסים שלך,ולמרות שקצת השמנת וגם אפשר לראות איזה פצעון שניים שצמח על פרצופך, אתה עדיין הכי יפה,מלאך שנפל מגן עדן.ושוב נזכרת מחדש כמה אני אוהבת רק אותך,תמיד אותך,כ"כ הרבה.והפעם לא קרה שום דבר מיוחד ורק השתיקה מרחפת בינינו.ופתאום מפחדת מעוד בחורה, בחורה עם אותו השם כמו שלי,לא יודעת עד כמה היא יפה אבל מפחדת שהקרבה הייתכן שתמימה בינכם תתפתח למשהו...לא רוצה לראות אותך בשנה האחרונה עם מישהי,עוד מישהי מהשכבה ,לא יכולה לעמוד בזה.ועוד לשמוע אותך קורא בשם שלה שהוא גם שלי ולדעת שהכוונה היא לא אלי,איזה דבר נורא זה.ואני בכלל לא מסוגלת להבין איך קורה לו אסון טבע שכזה שהפלא הזה שנקרא אהבה נוצר והוא חד צדדי ...ולא רק זה אלא שהצד השני שונא,איך,איך אני לא מבינה איך זה קורה...כל פעם חושבת מה היה יכול להיות אם...ומשתגעת.למה פעלתי איך שפעלתי,למה!?מה אני אעשה אם אני אקום בעוד שלושה חודשים וקצת לבד?כולם יודעים,כולם מזלזלים...אף אחד לא מעריך אותי.עם מי אני אבוא לנשף בסוף השנה?מפחדת מי ינסח את השלושה ארבעה משפטים העלובים בספר המחזור..וכמה דברים לא נחמדים ירשמו שם שמשתמעים מהדברים.מה יהיה!?

זאת החרדתית

אני.