והיא ישבה עליהם שבוע,שבועיים, בכל מזג אוויר.ביום בלילה.בקור.בזמן שטיפות הגשם מטפטפות עליה אחת אחת היא שומרת עליהם בכל מחיר.משקיעה את כל זמנה בחריצות ובנאמנות.כי ככה הטבע ברא אותה.ומי היא בכדי לשנות סדרי עולם? מילאתה את תפקידה בטבע. אך לטבע היו תוכניות משלו.
הם מתו כולם,קפאו אחד אחד למוות.
והיא נותרה לבדה פרשה את כנפיה שנרטבו מטיפות הגשם והמשיכה הלאה.
"מתעורר לעוד בוקר חדש עם תקווה
מנסה לחפש ולא מוצא אהבה
אוסף אט אט אל חתיכות הייאוש
את תמונת חיי מרכיב בלי ריגוש
עכשיו אני יודע שהזמן הוא יקר
מכסים עננים, השמיים בוכים"
כואב לי,כואב לי,כואב לי מאוד.
זה עוד מעט מגיע.זה עוד מעט כבר שם.תקופה חדשה בפתח הדלת.היגיע הזמן לפתוח דף חדש.אך אני לא מסוגלת לפתוח דף חדש שעל הדף הישן לא כתוב כלום. רק להסתכל אחורה על הדרך שעברתי ולראות שאין בה כלום,רק שממה אחת גדולה.איך אצליח לעבור לשלב הבא? זה כמו להתחיל לבנות ביניין מהקומה הראשונה או השנייה בלי לבנות את היסוד.משהו חסר. אני לא מצליחה להתגבר על התחושה של הפספוס ,ההחמצה.לא הספקתי למצמץ והכל נגמר עוד לפני שהוא התחיל בכלל.אני עוד לא מוכנה מספיק בשביל לעבור לשלב הבא.זה מוקדם לי מדי.אני לא רוצה לקפוץ מדרגה.אני מחכה שמישהו כבר ימצא לי תשובה לשאלה איפה הייתי בארבע שנים האחרונות?למה כולם התקדמו כ"כ הרבה?. עשו צעד אחרי צעד ואני ממשיכה לעמוד במקום.
זהו. הגעתי לנקודת האל חזור. אני נמצאת בשלב שבו לא ניתן לתקן את המצב. מקווה שלפחות "אמצא מישהו" כדי שאוכל להגיד שבאופן סמלי בלבד עברתי שלב. אך זה יהיה בסה"כ משכך כאבים .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שושנת הרוחות