זה גדול מדי עלי, לא יודעת כיצד להתמודד עם הדברים.
לפעמים אני חושבת שאני נכה. הרגשות שלי הם נכות ואני למדתי להתרגל למגבלות הסיטואציה שנוצרו מהם. לא בגלל מהות הרגש אלא בגלל עוצמת הרגש. ווליום הרגשות שלי גבוה מדי אני פשוט מרגישה הכל יותר מדי,הכל גדול,הכל עוצמתי מדי.נזכרת בך כל הזמן,חושבת עליך ביום,חולמת עליך בלילה.צוחקת מהדברים המעטים הטובים שקרו ובוכה מהמילים הקשות שנאמרו אתה כל הזמן שם, מתרוצץ לך עשרים וארבע שעות בלי הפסקה.לא נח לרגע. אין לזה סוף.
אני פשוט עוד אוהבת אותך,פשוטו כמשמעו. ואני כ"כ כועסת על עצמי שאחרי הכל, אחרי כל הדברים שקרו. אני פשוט אוהבת אותך עדייין. איך גורמים לאהבה שחזקה יותר ממימדי הזמן והמרחק לדעוך?. אני נזכרת במה שמ*** אמר לי פעם, אי שם בחודש אפריל : "אני מאמין שאת חוזרת בספטמבר שלמה, בלי מיסטר אגו,אחרי שלא תראי אותו חודשיים את כבר תשכחי אותו עד אז".ואני נחפרתי בשתיקתי ולא אמרתי דבר. שמרתי את המשפט הזה ,התאריך והשעה שבו הוא נאמר. ונתתי לחודשים לעבור. החודשים עברו ו'הנבואה' לא התגשמה. הדבר הזה לא קרה. הרגשות שלי נשארו כשהיו ועוד כמה צלקות שהתווספו במהלך הקיץ האחרון הוסיפו גחל למדורה.אני רואה כעת את כל האויבים שצברת לך ,רואה כעת את איך שהם שונאים אותך,רוצים להרביץ לך. כעת אני נוכחת לגלות שלא רק איתי התנהגת בצורה מכוערת אלא שיש אנשים נוספים שחוו על בשרם את אופייך. בטוח יש בך משהו, אני תוהה בתוך עצמי. הרי לא יתכן שהייתי אוהבת אדם שמעורר שנאה כה רבה. אולי רק אני רואה את הטוב שחבוי עמוק בתוכך.
האקס שלה אומר/ת : (14:58)
לא רק בשבילו , גם בשבילך .. את צריכה לצאת מהסיפור הזה ..
"אז מי יתן לי ואוכל להצית מחדש,
,ניצוץ קטן שכבה, אל תוך החושך נכבש
כי מה כבר יש לי לקחת,אם כלום לא נשאר.
פרט ללב שטובע בדם ורסיסים שאליהם הוא נשבר"
בשורה התחתונה, זה צריך להיגמר , אך זה פשוט רחוק מלקרות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שושנת הרוחות