לפעמים אני חושבת שאם הייתי יודעת את כל מה שעובר במוחם של אנשים, הייתי מבינה היום הרבה דברים שלא ברורים לי, הייתי יודעת את האמת שאנשים לא רוצה להגיד. מצליחה ליגוע קצת באדמה החרוכה שעליה צמחו כל השיחים הקוצניים שדוקרים אותי. והנה גם אני טובה בלשקר לעצמי ולכולם, רק אני יודעת את האמת , את הטקסט האמיתי שנכתב על גביי הדף ההוא. אפילו משמעות המשפטים לא נכתבת פה במפורש. כי כשבוחרים להסתיר משהו, יש להסתירו עד הסוף.
"יש כאן הרבה, הרבה להסתיר.
כמה אבק סותם את האור,
מחשיך את העיר."
הייתי רוצה לראות את השדים שרוקדים לשכרון בראשך, שלוחצים על כפתורי החירום והבקרה ומפעילים את אזעקות השווא. אולי הייתי מבינה אז למה אתה מחפש חברה דחוף אחרי שהרבה זמן לא רצית קשר.ולמה החבר שלך/ה חושש שהסיבה לדחיפות תגיע אלי דרכה.מה כ"כ מיוחד בסיבה הזאת שאסור שהיא תגיע אלי אפילו לא בטעות? מה יקרה אם אני אדע את הסיבה לדחיפות? כל הסבר אפשרי שאני מגיעה אליו יוצר סתירות פנימיות.זה כמו להיכנס למבוך משובש שכל השבילים בו חסומים בקצה.
קשה לי להבין את ההתנהגות שלך. למה פעם אתה יוצא מכל חדר שאליו אני נכנסת ופעם אחרת לא אכפת לך לשבת באותה חבורה איתי. אני כל פעם רוצה להאמין שאתה חושב עלי מדי פעם, נזכר בי. שם את המצב על כף המאזניים בפעם המאה ואולי בדרך נס הכף תטה לטובתי. אבל ה"לא" שלך ודאי ,חד משמעי וחזק יותר מכל צל של ספק.
אני מרגישה שאני חיה בעולם משל עצמי, עולם שמלא באירועים ובהתרחשויות. רק לפתוח את הדלת ולהכנס פנימה אל תוך חדר שבו אני קובעת את הדמויות ואת העומד להתרחש. אך כשאני יוצאת החוצה דרך הדלת אל העולם האמיתי. יוצאת אל תוך חלל שומם ומגלה שהכל התרחש אך ורק בתוך מוחי הקודח.
הכל מזוהם אצלי. כל התחושות, כל הרגשות. זה כמו נהר מורעל עם מים ירוקים-אפורים ואצות סבוכות. צריך לקחת אותם להכניס לתוך מיכל ענקי שבו יש רגשות אחרים,חיוביים, מקום בו לרגשות החיוביים יהיה רוב והם יצליחו לדכא ולטהר את מכלול הרגשות ולהפוך אותם לטובים,צלולים, שקופים-כחולים.
אני בתולה לא כמו כל הבתולות. בתולה שהילת הטוהר שלה החלידה והחלה להתפורר.אני ילדה שגורשה מ'ארץ לעולם לא' בעל כורחה. וכעת אני תקועה בתוך מעגלי זמן שנמצאים האחד בתוך השני. הראשון הוא של אז, של פעם. הפעם שהיה בו את הסיכוי, ההזדמנות, התקווה. והשני הוא זה שאני נמצאת בו היום ומביטה מבחוץ על המעגל הראשון בידיעה מלאה מה הולך לקרות ומה אסור שיקרה, בציפייה לקטסטרופה שעומדת להתרחש בלי יכולת להיכנס אליו בחזרה ולעשות את הדברים בצורה שונה.מיום ליום אני הולכת ושוקעת בתוך חול תובעני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שושנת הרוחות