these places and these faces are getting old

היום עובר, השמש שוקעת,מתאבדת, נעלמת לעולם שלה, ואיתה אני שוקעת במחשבות ונעלמת לעולם שלי.

הלוואי ורק יכולתי לדעת.כן בגללי?,אולי לא בגללי?.נמאס לי מהאי ודאות הנוראית הזאת.כל הזמן אני רק שומעת את הליחשושים , השמועות. כולם יודעים יותר טוב ממני. לא יכול להיות שאתה כ"כ קיצוני.שהרגשות השליליים שלך כ"כ קיצוניים.זה פשוט לא אנושי. הטיימינג לא מסתדר לי.אתה לא רואה אותי כבר מעל חודש,למה דוקא עכשיו?. דוקא שאני רחוקה,שאני לא "מטרידה" אותך. ואולי זה בכל זאת זאת לא אני.הייתי שמחה לגלות שלא.אתה כבר רצית לעשות את זה לפני שנתיים,אני זוכרת. זוכרת כמה הייתי עצובה אז,כמה קיוויתי שזה לא יקרה.כמה שמחתי שכבר עבר הרבה זמן וזה לא קרה.הייתי בטוחה שזה כבר מאוחר מדי ולא יכול לקרות.אבל בעולם הזה הכל יכול לקרות והוא קורה בדרך כלל מתי שלא מצפים.

אני כל הזמן חולמת עליך. לא חלומות מיניים. וגם לא חלומות של שיחות או התרחשויות מיוחדות. רק המבטים שלך תמיד נמצאים שם. מבטי הסלידה,השנאה והכעס.אני לא מבינה מאיפה באו להם כל אלו.אני בחיים לא פגעתי בך,היא כן.אני לא. אז למה? פשוט למה? בגלל מבוכה? ,בגלל אי נעימות?.לפעמים אני חושבת לעצמי אם גם אתה חולם עלי. ואם כן אני מתארת לעצמי שאילו סיוטים.אם אתה חולם עלי אני מפלצת בחלומך. מפלצת שרוצה להרוג אותך,שמפחידה אותך.אתה פשוט לא מבין שהדבר האחרון בעולם שארצה לעשות הוא להזיק לך בכל צורה שהיא.אם רק היית יודע מה באמת עובר בראש שלי,כמה שהרגשות שלי  נטולי כל רע,שנאה או מניע שלילי.היית מבין.אבל אתה פשוט תקוע בשלך.

אל תדאג אהוב שלי.למדתי שיש אהבות שצריכות להיות חופשיות. אהבות שלא נועדו זה לזה.כאלה שנוצרו בטעות. אני משחררת לך את החבל.ומתכוננת לשים את רגשותיי בכספת.מעתה הם רק שלי,פרטיים.קבורים אצלי עמוק במעמקי הנפש.עדיין לא עבר מספיק זמן כדי שאוכל לדעת מה הלאה. איך הרגשות שלי ישתלבו עם מה שיקרה לי בעתיד?.איך הם ישפיעו על מערכות היחסים הבאות שלי?. מה ארגיש אז כלפיך? והאם עדיין ארגיש את מה שאני מרגישה עכשיו?.כ"כ הרבה רגשות מעורבים,סימני שאלה,דברים שלא ברורים לי. אני מקווה שמישהו שם למעלה יודע מה הוא עושה. אני מאחלת לעצמי שיגיע הבנאדם הנכון בזמן הנכון, מתי שזה נועד לקרות. ולך? מה נותר לי לאחל לך? תיהיה מאושר. תביט למעלה לשמיים ותזכור תמיד שיש מישהי שאתה חשוב לה.

שיהיה טוב לכולנו.

לשנות,לחדש,להוסיף. אני מרוצה מהתוצאה   .

והיא ישבה עליהם שבוע,שבועיים, בכל מזג אוויר.ביום בלילה.בקור.בזמן שטיפות הגשם מטפטפות עליה אחת אחת היא שומרת עליהם בכל מחיר.משקיעה את כל זמנה בחריצות ובנאמנות.כי ככה הטבע ברא אותה.ומי היא בכדי לשנות סדרי עולם? מילאתה את תפקידה בטבע. אך לטבע היו תוכניות משלו.

הם מתו כולם,קפאו אחד אחד למוות.

והיא נותרה לבדה פרשה את כנפיה שנרטבו מטיפות הגשם והמשיכה הלאה.

"מתעורר לעוד בוקר חדש עם תקווה

 מנסה לחפש ולא מוצא אהבה

 אוסף אט אט אל חתיכות הייאוש

 את תמונת חיי מרכיב בלי ריגוש

 עכשיו אני יודע שהזמן הוא יקר

מכסים עננים, השמיים בוכים"

כואב לי,כואב לי,כואב לי מאוד.

זה עוד מעט מגיע.זה עוד מעט כבר שם.תקופה חדשה בפתח הדלת.היגיע הזמן לפתוח דף חדש.אך אני לא מסוגלת לפתוח דף חדש שעל הדף הישן לא כתוב כלום. רק להסתכל אחורה על הדרך שעברתי ולראות שאין בה כלום,רק שממה אחת גדולה.איך אצליח לעבור לשלב הבא? זה כמו להתחיל לבנות ביניין מהקומה הראשונה או השנייה בלי לבנות את היסוד.משהו חסר.  אני לא מצליחה להתגבר על התחושה של הפספוס ,ההחמצה.לא הספקתי למצמץ והכל נגמר עוד לפני שהוא התחיל בכלל.אני עוד לא מוכנה מספיק בשביל לעבור לשלב הבא.זה מוקדם לי מדי.אני לא רוצה לקפוץ מדרגה.אני מחכה שמישהו כבר ימצא לי תשובה לשאלה איפה הייתי בארבע שנים האחרונות?למה כולם התקדמו כ"כ הרבה?. עשו צעד אחרי צעד ואני ממשיכה לעמוד במקום.

זהו. הגעתי לנקודת האל חזור.  אני נמצאת בשלב שבו לא ניתן לתקן את המצב. מקווה שלפחות "אמצא מישהו" כדי שאוכל להגיד שבאופן סמלי בלבד עברתי שלב. אך זה יהיה בסה"כ  משכך כאבים .