these places and these faces are getting old

נסיעה ארוכה.שתיקה.הסתגרות.בלבול.אני לא חושבת רק בוהה בנוף.זה אותם הנופים כמו לפני שבעה חודשים. קצת מאוכזבת.קצת שמחה. שאתה לא שם, לא מעניין מדי.לא מעניין באמת. אין מתח.אין ציפיה. אין כלום. מסלול הליכה. סולמות. חבלים. ירידות תלולות. נופים מדבריים. תמונות. אוויר נקי.אוטובוס. נוסעים אל תוך החשיכה. הנה אותה הכיכר שזיהיתי.הכניסה לאילת. והנה הטיילת.והנה אתה שם- לא זה רק בדימיון שלי.זה אותו המקום.רק קצת קר.קצת חשוך. ואין לי אותך שתכאיב לי. 

מקלחת חמה.התארגנות מהירה.נסיעה קצרה. אוכל מגעיל.נוף יפה.שירים.מסיבה.לרקוד.לשבת מול הים.לחזור לחדר.להסתובב קצת. להירדם לשעתיים.לקום בבוקר. קפה מגעיל ופרוסת עוגה.קור.אוטובוס.הרים גבוהים.שמיים כהים . רעידות . התבהרות . לשבת על ההרים.שמיים כתומים.כדור של אש.

מסלול ארוך.עייפות.פסיעות קטנות.נשימה קצרה.להירדם בדרך.השקט במדבר.השקט לעיניים.שרירים תפוסים.7 שעות. לעצום עיניים באוטובוס.שייט.יאכטה.ים. לחזור לחדר. מקלחת.להסתובב בחדרים. ארוחת ערב. להסתובב איתם.פיצה מטר. נייט מייר. חדרים. אלכוהול.מסתובב הראש. וידאו. מסדרונות. להירדם.נפץ.שריפה.מכביי אש.קור. בוקר. דיונות. חול. להתגלגל. סחרחורת. בחילה.מחזור מ"ה.לחזור לאוטובוס.עצירה אחרונה.לשמוע שירים.לשבת לידו.לרדת בראשון. גשם.

זהו.נגמר.

 

הייתי כותבת מגילות וספרים.

הייתי כותבת חיבורים ושירים.

הייתי כותבת,אם רק היו לי מילים.

 

שנה אחרי 3/>.

את מביטה עליהן מהצד שומעת על הנשיקה הראשונה , רואה את האהבה הראשונה , עדה לקשר הראשון שלהן. סיפורים,רגשות.שיחות שאת לא שותפה אליהן באופן אקטיבי. עוד אחת ועוד אחת מצטרפת למעגל השיתוף הזה , כולן שם מלבדך.זו אותה ההרגשה המאכזבת כמו זאת שיש לילד קטן כשנגמר היום בגן וכולם מחכים למישהו שיאסוף אותם, שיקח אותם. ולאט לאט המקום הזה שהיה עמוס בילדים מתרוקן לו ועדיין הילד הזה מקווה שהוא לא ישאר שם אחרון שמישהו כבר יגיע לקחת אותו עד שלאט לאט היאוש מציף אותו והוא מבין שהוא נשאר שם אחרון. וכשזה יקרה לך סופסוף , מה יהיה לך כבר לספר שאף אחד לא סיפר לפנייך? מה יהיה לך לחוות שאיש לא חווה לפנייך? מה יהיה לך לחדש כשכולם דוהרים הרבה לפנייך? ולמי? מי יהיה שותף להתרגשות שלך? אלו שכבר התרגשו שנים לפנייך? אני כבר לא אזכה לתגובה נלהבת מהסביבה כפי שהן זכו. אני לא אזכה להתעניינות הסקרנית, אני לא אזכה ל WOW . זה יה בסה"כ עוד " היגיע הזמן באמת" , זה יהיה בסה"כ  "ברוך השם".אני לא אדע לעולם איך זה מרגיש לשכב עם האהבה הראשונה. לא אדע לעולם איך מרגיש סקס כשאת בת 17. איך זה מרגיש לקום בבוקר בידיעה שתראי היום את החבר שלך דרך עיניים של נערה מתבגרת. איך זה מרגיש להסתובב ביחד עם החבר שלך במסדרונות בית הספר.כשאין לך חבר מיתולוגי ואין לך מיתולוגיה בכלל.כל מה שאת יודעת זה איך זה מרגיש להסתכל על הכל מהצד כמו זבוב על הקיר לראות את המתרחש סביבך בלי שישימו לב לקיומך.

תביטי סביבך ותראי מה הפסדת.