לפני בערך כשנה הייתי חרבה בקהילת נוער ב-MSN.
זאת באמת קהילה חמודה ביותר עם אנשים מקסימים..!!
בהתחלה שנכנסתי לשם מנהלת הקהילה, שהיא ממי של ילדה, הציעה לי להיות מנהלת של של כמה פורומים שם.
והיא גם הציעה לי שהיה לי טור קבועה. ואני נהנתי בשמחה =]
כתבתי את הטור הראשון והוא יצא ממש ממש ממש ממש חמוד..!!
אז הנה הוא בשבילכם:
האזרח הקטן חסר הקול.
לפני שבועיים ארגנתי עצומה שיארגנו לנו עוד הסעות לשנת הלימודים שבפתח. הדפסתי דפים, הסתובבתי במלא מקומות והחתמתי אנשים. הלכתי למועצה שלנו, והבאתי להם את הדפים. מה הם אמרו לי?! שאין מה לעשות ושאני אלך הביתה. כמובן שלא הסכמתי לוותר וארגנתי כמה הורים שילכו למועצה. אחרי חצי שעה של עצבים משני הצדדים, הם הסכימו לעשות עוד הסעות. אתם קולטים את הקטע?! שאני הלכתי הם לא התייחסו אלי והעיפו אותי משם, אבל כשההורים שלי הלכו הם דיברו איתם והסכימו להם בסוף. ולמה??? כי הם מבוגרים! ואני סתם ילדה!!! וכל הקטע הזה עיצבן אותי!!!
המבוגרים לוקחים אותנו כמובן מאליו. אנחנו האזרח הקטן שלא יכול להשמיע את קולו.שאין לו זכות בחירה ... ושלא יכול להיבחר לכנסת! תודו שהיה הרבה יותר נחמד אם הנוער היה מנהל את העולם :]
כמובן אנחנו מנסים אבל לא מתייחסים אלינו במספיק כבוד. כמו אז שלא הלכנו ללימודים בגלל דברת. זוכרים את זה?? הדבר היחידי שהמורה שלי עשתה זה לשלוח לכולם מכתבים הביתה על זה שהם לא באו, ולהגיד לנו להכין עבודה. הם לא נותנים לנו פשוט קול. הם פשוט חוסמים לנו את הפה. אני אתן עוד דוגמא: אתם חושבים שלמישהו היה אכפת שהבגרות במתמטיקה הייתה כל כך קשה? שמקצרים לנו את כל החופשים? להם לא אכפת!!!
ואז הגעתי למסקנה שהם פשוט לוקחים אותנו כמובן מאליו. שלא אכפת להם שאנחנו לא מסכימים לדברים האלו כי הם יודעים שעדיין נהיה פה.
אני לא אומרת לברוח מהבית. אני פשוט אומרת לפתוח את הפה ולהתחיל לדבר!!! ותלחמו על המקום שלכם! תגידו את מה שכואב לכם ותנסו לתקן אותו. העיקר שתשאפו לעשות שינוי :]
בכוח ובלי לוותר נוכל להכריח אותם להקשיב לנו. נוכל להכריח אותם לשמוע את קולנו. מה שהכי מרגיז, זה שמצד אחד הם רוצים שנשנה ונשפיע, ומצד שני כולנו יודעים שכשיש בעיה לך לא יקשיבו, אלא רק אם תביא את ההורים שלך. מההורים הם מפחדים...
בושה וחרפה!
עד כאן, הטור של מישל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Miki =]