אתמול הלילה התחיל ב00:00 בצ'ייסר של רד לייבל.

היום בבוקר מצאתי את עצמי בתוך מיטה לא שלי בחדר לא שלי מחוץ לעיר שלי בין בחור לבחורה כשאני לבוש או יותר נכון לא לבוש, בבגדים לא שלי.

כשהרמתי את ראשי אל מעל קו האופק העכוזי של הבחור ראיתי את הבגדים של שלושתנו זרוקים לכל עבר, כשאחת הגרביים שלי נמצאת באחד המדפים הגבוהים יותר של הספרייה.

בדקתי את הפלאפון אשר נמצא זרוק על השולחן בין המקלדת, העט ובקבוק הקוניאק. לא היו הודעות או שיחות מבויפרנד.

שפשפתי את עיני וקמתי מהמיטה לעבר השירותים.

פתחתי בערך כל דלת אפשרית עד שמצאתי שירותים. בשביל רגעים כאלה צריך לשרטט לכם על היד את הדרך לשירותים, לפני שאתם צוללים לתוך מיטה.

הסתכלתי במראה ושוב אמרתי לעצמי, כמו כל פעם שאני שותה וטועם אלכוהול חדש, "אני שונא לשתות."

חזרתי לחדר ואספתי את הבגדים שלי לערמה.

היה לי חול על המגפיים לכן הנחתי שהיינו בים. ואז נזכרתי, שכן, היינו בים. ב2 בלילה. ואני שונא את הים.

הסתכלתי על המגפיים שלי וכמעט שבכיתי. הלכו לי הנעליים.

אז, היה קר. כשהחכמים החליטו שהולכים. ששניהם השתכשכו במים וניסו להשפיע עלי להיכנס.

"אבל תראה איזה יופי אור הירח על המים", היא אמרה והוא חייך אלי כשהאור עצמו מנצנץ על גופותיהם הרטובים.

נכנסתי.

ואני לא מבין איך, הרי הבגדים שלי יבשים.

ואני זוכר, שכשיצאנו ראינו רכב תקוע. אני והבחור הלכנו לעזור להם.

הייתה שם עוד בת. הכנסנו אותה לרכב ואמרנו לה לשים על רוורס וגז. גם ווידאנו שיש לה רישיון.

לקח לנו יותר מדי זמן ויותר מדי כח לגרור את הרכב החוצה. מה שהיה נוראי כי הייתי קפוא ומלא בחול.

לבסוף, כשנייה לפני שסיימנו שמתי לב,

"איזה בת סתומה! למה לעזאזל לא הרמת את האמברקס?!"

העיקר יש לה רישיון.

כשישבתי לי שם על הרצפה מתחיל להיזכר מה עבר עלי בערב, ומנקה את המגפיים שלי כמו שמנקים גופה לקבורה העכוז של הבחור זז והוא התעורר. עיניו נפקחו לאט וכשהן נחו עלי הוא חייך חיוך מטופש של ילדים.

"בוקר טוב"

הוא התרומם והשמיכה צנחה מפלג גופו העליון המנופח. הוא סובב את ראשו לכיוון הבחורה וכיסה אותה לאחר שהיא משה קצת וחצי מערומה נגלה.

"הפטמות שלך עדיין כואבות מאתמול?", שאל.

במבט מבולבל שאלתי אם הן אמורות להיות. הוא החזיר שכן מאחר ושלו עדיין כואבות ואני הייתי עליו יותר. המשיך ואמר שאני חייב לו מסאג'.

קמתי מהרצפה והתיישבתי על בטנו השטוחה.

"אני רוצה קפה", אמרתי והוא הלך ועשה.

שתיתי את הקפה בגינה הירוקה, נהנה מהריחוק מהעיר ומציוץ הציפורים.

אז, כאילו העולם עשה לי "נה" אחיותיו והוריו יצאו עם ארוחת בוקר וערכו את השולחן לכולנו.

התיישבנו כולנו, גם הבחורה שהייתי אתנו במיטה, והתחלנו להעביר מאחד לשני את הכל.

הרוב פסח עלי.

תמיד אנשים נכנעים ושואלים אותי בפשטות מה אני רוצה, יכול ובא לי לאכול. אם הם מציעים, לרוב אסור לי.

כשסיימנו לאכול עזרתי בניקיונות כשהמארחים נועצים בי מבטי חוסר הבנה.

לבסוף אספתי את דברי וביקשתי ממנו שיקפיץ אותי הביתה.

לילה מוזר. אני עדיין מבולבל.

ממחר אבט"ש. אושר.