היה לי אבט"ש טוב. היה לי אבט"ש מעולה.

בדיוק אבל בדיוק עד יום שבת. אבל אני לא רוצה לשבת בעוד מספר ימים או חודשים, אם במקרה ויצא לי לקרוא פה ולהיזכר בזה. להיכנס לדיכאון ולראות איך כמעט ואיבדתי את עצמי, שפיותי, ביטחוני במערכת, הערך שלי בפני העולם ולבסוף, קיצוני ככל שזה יהיה, את חיי.

אירוני בהתחשב שזה מה שכולם אמרו לי, אירוני לשם הבסיס שאבטחתי בשבוע הזה, אירוני שחשבתי שאני בעל העדפה בצה"ל בשל התבלטותי.

אז כן, אני בולט, אי לכך ובהתאם לזאת זה מושך אלי יותר מדי אש מיותר מדי אנשים.

וכמו שאמרתי, היו לי ימים טובים ומעולים. וכדי שאני לא אשכח את אותם הדברים גם כתבתי פה קצת (ולכן כדאי להיות מנוי לבלוג הזה מאחר כשאני כותב מהפלאפון, מה שקורה כשאני בצבא, ואני בצבא רוב הזמן, וזה לא ממש מודיע לעולם מלבד לאותם בודדים) והוספתי נקודות, כהרגלי שנעלם לי קצת, בפנקס היקר שאני מסתובב אתו כל הזמן.

מאחר ואספתי את מיטב הצחוקים והבידורים בפנקס על מנת להעלות על הרשת כאן, כאות מסנטה וכהוכחה לטבעי המרהיב,

שכחתי את אותו הפנקס בחולצה שהחלטתי לא לקחת אתי הביתה. אבל העיקר שלא שכחתי לכתוב, נכון?

מה שכן, אני אנסה להיזכר באותם דברים טובים כי באמת היה מצחיק.

כמו שכתבתי באחד הפוסטים, היה לי משעמם, היה לי טוש והיה לי בוטקה. אי לכך ובהתאם לזאת גם אני השארתי את חותמי עליו. למרות שכשאני חושב על זה עכשיו, אני לא חתמתי. חבל.

כדי שלא תצטרכו לבזבז אפילו קלוריה אחת על לינק לפוסט המדובר, אכתוב כאן את פניני החוכמה שכתבתי אז:

"יחי טרופמלדור!

'טוב למות למען ארצנו!'

גם אם זה משעמום"

"גולדה אנחנו זוכרים אותך!"  יש לי קטע עם גולדה.

"מה שלא הורג אותך, מחשל אותך. מה שהורג אותך, מחשל את אמא שלך. מה שהורג את אמא שלך, נותן לך חופשה מיוחדת."

"כל הזין חמש אצבעות על ידית אחיזה- מיקי מאוס"  (כי יש לו רק 4)

"אליזבת השנייה תעשי לי שניצל"

"מרי אנטואנט חתיכה!" תחשבו קצת.

וגולת הכותבת עד אז- "אני רוצה גוייבה" על השער.

כמו כן זה נמשך, הרי השבוע עצמו המשיך ובטח גם כתבתי דברים רק שפתאום עכשיו אני לא זוכר מה הם -.-"

כמובן שהיו גם קטעים מצחיקים אחרים למשל כשהקצין תורן ניסה לתפוס את המש"ק דרך המירס כשכולם שמעו. זה הלך בערך כך:

קצין תורן: "משק מקצין תורן."

מש"ק: "-"

קצין תורן: "משק מקצין תורן..."

משק: "-"

קצין תורן: "משק מקצין תורן!"

מש"ק: "-"

אז אני עליתי על השיחה שלהם: "מש"ק מש"ג"

מש"ק: "כן?"

חא הוא אהב אותי יותר!

היה גם את הקטע עם הבדיחות, שמרוב תשישות הרסתי כמו עם הבדיחה האחרונה של "מה זה מתחיל בז' נגמר בנ' לפעמים ארוך ולפעמים קצר? זין!" כשהתשובה היא זמן.

הייתה לי עוד אחת כזו.

"למה אשכנזים מצליחים יותר? ככה."

וגם "רוסי, פולני, אמריקאי, ערבי, אתיופי, הודי, רומני, רוסי, סיני, ישראלי, מרוקאי, תמני, פרסי ואנגלי נכנסים למטוס. הדיילת רואה אותם ושואלת 'לא הגזמתם בבדיחה?'"

ולפני שאני שוכח עוד אחת: פרסי נוסע במונית לאילת. עזבו אילת, נוסע לבסיס שלי. פתאום במדרונות של מצפה רמון (איזה סוריאליסטי אני, אה?) הנהג מגלה שאין לו ברקסים ומתחיל להידרדר לכיוון הצוק. הפרסי צועק לו "עצור, עצור, עצור!" הנהג עונה לו שאי אפשר כי הלכו לו הבלמים, הפרסי עונה לו: "לא, עצור את המונה! %$#^#$".

בשישי מלבד היותנו אוכלים בסוכה את ארוחת הערב שלנו, החלטנו להראות עוד יותר שאנחנו יהודים וקבענו שאנחנו נברך. קם רוסי, גאה ובטוח בעצמו לקדש על הלחם.

רוסי: "ברוך אתה ה' אלוהינו אשר מוציא מלח מן הארץ"

כולם מלבדי: "אמן!"

אני: -.-"  דפ"ר....

ובלי קשר להומור והכל, התברר לי ע"י שיחה פתוחה עם חבר טוב שלי שיש בחור שמנסה לפתות אותי. אבל אני כל כך לא קשור למציאות ורגיל שלא נמשכים אלי שאני לא יודע לקרוא רמזים. ברורים ככל שיהיו.

אותו בחור ישן במיטה מעלי. תמיד כשהוא היה נכנס אחרי שמירה ורואה שאני ער הוא היה מתפשט ונשאר בבוקסר, כששערות הערווה שלו בולטות יתר על המידה. כך זה נמשך מס' ימים כשאני מתעלם ותוהה לעצמי למה האידיוט הזה לא מרים את הבוקסר. כי נו, למה שאני אחשוב שזה קשור אלי?

אחרי שדיברתי עם אותו החבר וסיפרתי לו על זה, רק אז התחילה להתחלחל לתודעה שלי שאולי באמת הבחור עושה לי טיזינג, אבל התעלמתי מכך ואמרתי שזה בלתי אפשרי.

טוב, זה אפשרי ועוד איך מה שאומר שאני סקסי על מדים ורובה. עם אפוד וקסדה כשאני מזמר לי את השיר של שאלתיאל קוואק.

זה קרה בשישי, כשכולם ישנו. קמתי אחרי קריאה בחומר הלמידה שלי לקצונה לשירותים. כשנכנסתי לתא שמעתי מישהו נכנס ודופק על הדלת כששואלים מתי אני מסיים, אמרתי מיד כשאני לא מבין למה הבחור, שזהיתי שזה הוא, לא נכנס פשוט לתא שליד שדי פנוי. כשיצאתי הוא היה ליד הכיורים ואני גם ניגשתי לשטוף את ידי ולאחר מכן לסדר את המכנס שינוח על האגן שלי ולא כמו יצורים שיגיע לי לחזה. הוא, כהרגלו, היה בבוקסר החושפני שלו. כשאני מסדר את עצמי קלטתי בזוית העין, כי בכל זאת הוא היה 30 ס"מ ממני, שהוא מוריד עוד יותר את מפלס הבוקסר שלו. אבל ממש. כלומר, זה היה נראה כמו הרקדניות הברזיליות ששמות מדבקה על הפיטמה ו-וואלה, הן לא ערומות.

אבל זה אני, אז לא ייחסתי לזה חשיבות ורק אחרי שיצאתי מהשירותים כששמתי לב שהוא מצפה ומחכה לתגובה כלשהי ממני, נפל לי האסימון.

דאמט בחור תגיד תודה שאני לא קולט רמזים למה הייתי תופר לך את הבוקסר מהביצים ישר אל האף.

כן טוב, שכחתי מה רציתי לכתוב.

פשוט הלכתי לאכול.

והאמת, למרות הכל, אני שמח שיצאתי לאבטש.

רזיתי ב4 קילו. מר-היב.

אגב,

בויפרנד אמר לי בתחילת השבוע שהעיצוב מזעזע. הוא שאל למי נתתי לעשות את התאמת הצבעים. בבושה אמרתי שזה אני.