הגעתי לכמה מסקנות הנוגעות לחיים שלי:
1) אני אוהב בנים.
2) אני אוהב בנות.
3) אני לא אוהב אנשים ספציפיים.
4) כשבנות מתחילות אתי באגרסיביות אני לא נכנס לפאניקה.
5) כשבת אחת ספציפית מתחילה אתי באגרסיביות אני נכנס לפאניקה.
איך ולמה?
ככה.
כל פעם מחדש זה קורה.
אנחנו יוצאים, היא לא מפסיקה להחמיא לי, אני לא מנסה להפסיק זאת.
לא כי אני לא אוהב מחמאות אלא כי אני יודע לאן זה הולך.
וכמו אתמול, כשאנו בחבורה, היא מוליכה אותי לפינה. חוסמת את דרכי ומצהירה עוד לפני שאנו מתיישבים במקום כלשהו שהיא תשב לידי.
היא החליטה לקנות בירה, כי היא לא מסוגלת להשתכר. מה שכן, היא מסוגלת להיות משוחררת יותר מדי.
אז היא תלך צמודה אלי ברחוב ותשען עלי. וזה בסדר, סוג של. עד שהיא מחליטה לעשות צעד נוסף.
וכמו בכל הפעמים, גם אז אני בטוח שזומבי הופיע משום מקום והחליט לחטוף אותי.
כל פעם מחדש אני מתפלא עד כמה היא חזקה, האחיזה היציבה שלה באגן שלי והצמדתו לשלה.
וכמובן שאני צורח, וכמובן שאני מנסה לברוח,
וכמובן שהיא רק צוחקת ושואלת למה אני מתנהג כמו ילדה קטנה.
כשהשתחררתי ממנה התקשרתי לבויפרנד. הוא צחק, שוב. כי זה סיפור שחוזר על עצמו.
אני מניח שהוא אוהב לראות את התגובות האלו שלי כשבנות מתחילות אתי. לראות אותי מתקשר אליו בפאניקה ולהגיד לו שיבוא וייקח אותי מכאן, ועכשיו. הוא משועשע מהעניין במיוחד כשאני אומר לו שאני אוהב בנות, שאני ביסקסואל.
אבל אני כן אוהב בנות.
אני מעריץ אותן.
אבל פשוט, שלא ינסו לאנוס אותי.
גאדמט זה מפחיד!
רציני! אין שום צחוק בעניין זה.
תחשבו לכם על זאת: אתם יוצאים בשישי עם החבורה הקבועה שלכם לעוד שוטטות לא מתוכננת- מתוכננת בקפידה ומנהלים שיחות בדרך עם מי שקרוב אליכם.
אחת השיחות נחמדה והיא אפילו עם ידידה קרובה. לפתע, משום מקום, היא אומרת "דאם דאם אתה יודע במה נזכרתי פתאום? אז כשכולנו התעסקנו בתחת הרך שלך".
מופתעים מהנושא הלא מתוכנן, זה שנשכח מכבר ואין ברצונכם לחזור אליו בשל מקרי העבר, האישונים שלכם מתרחבים כשאתם מרגישים את ידה נחה לה על עכוזכם הענוג והרך, וללא התראה מוקדמת היא לופתת אותו בחוזקה.
אז שאני לא אפחד?!
מה היא נוגעת לי בתחת הקדוש שלי?!
מה היא מחללת לי את הצורה?!
ולמה לעזאזל בנים לא עושים לי את זה?!
בשם סנטה אני צריך להתחיל להסתובב עם שוקר לידה.
אגב,
העיצוב החדש באדיבות אלכסנדר הגדול, אתם יכולים להגיד "וואו".