בעקבות שיחה עם סודיום ישבתי לי עכשיו על המחשב ותרתי אחר תמונות שלי.

מצאתי כאלו במעמקי המחשב, הרי ידוע לכולם שאני לא מצטלם.

הן היו ישנות. הן היו מלפני שנה וחצי שנתיים.

הייתי שמן. נראתי נורא.

אני עדיין נראה נורא.

לא פלא שאני לא רוצה שיצלמו אותי.

לא פלא שאין לי כמעט תמונות עם בויפרנד, אם בכלל.

אני זוועה.

ישמרני סנטה יש לי בחילה.

אני בטוח שאנשים יגידו שזה מטופש כי אני כבר לא נראה כך. אני נראה טוב יותר, כי אני רזה.

אבל זה לא משנה.

כי זה עדיין אני.

אותו יצור.

המון השתנה, המון. בכל זאת, שנתיים.

אבל עדיין,

אולי הייתי צריך להמשיך להסתתר מאחורי הפרגוד ולעולם לא לצאת החוצה.

יש לי קצת ביטחון עצמי. ובשביל מה?

הרי זה לא שאני גבוהה יותר או משהו כזה, פשוט רזיתי.

מזמן לא חשתי כזה פרץ של סלידה כלפי עצמי. אני שונא את עצמי, כמעט ושכחתי את זה.

אני חייב להפסיק לאכול. זה ממש לא פיתרון, להמשיך והלתקיים. כאילו זה גם עוזר במשהו.

כמעט והכל סתמי.