בין הבריחה, ובין ההסתרה, בין ההכחשה, ובין התמיהה, בין הפחדים, ובין השאיפה, ישנם חיים. החיים שלי. |
כינוי:
Dum Dum Philosophy בן: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
נובמבר 2008
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 11/2008
סוף סוף אושר צהלי. בבת אחת ההרגשה שלי בנוגע לצבא השתנת מן הקצה אל הקצה. אחרי זמן רב מדי לטעמי פגשתי לבסוף את הקצין שיחנוך אותי לקצונה. אז אף על פי שהתנאים שלי מדרדרים אני מאושר. עכשיו אני אפסיק לתהות לעצמי אם בכוונה הצבא זונח אותי כי זה ישתנה. אני מקווה רק שאני לא אפנטז יותר מדי והמציאות תמשיך להיות אכזרית כל כך. ואם כבר מדברים על אכזריות בצהל, ניסיתי להיות נחמד לטירונים אז הכנתי תה לאותו אחד ששומר על הטנקים והלכתי להביא לו אותו תוך ידיעה שהוא קופא מקור. כשהתקרבתי אליו הוא צעק לי להזדהות, כנדרש. לאחר שעשיתי זאת הוא צעק עלי להתרחק כי אסור לו לדבר עם אנשים בזמן השמירה. יטירון מושתן ככה מתנהגים לאנשים נחמדים?! שפכתי את התה על הרצפה והלכתי משם ממורמר. הלוואי וקפאו לו הביצים. ומעכשיו אני לא נחמד לאף טירון!
| |
|