"אז מה עשית היום לכבוד היום הולדת שלך?"
"כביסה"
והגשם המבורך, הרטיב אותה לגמרי. בזמנים כאלה אני מקלל את הגשם. בעצם, תמיד כשאני נרטב או משהו שלי נרטב, אני מקלל את הגשם.
כשאני נמצא בבית תחת פוך עם כוס נס קפה טובה, לא אכפת לי שבחוץ תהיה סערה אדירה ואפילו שהמבול עצמו יחזור. כי אני עצמי לא נרטב, אז למי זה מזיז?
מי שמכיר אותי יודע שאני אוהב כביסה. במיוחד בויפרנד, הוא יותר ממודה למצב רוח הכביסה שבי. הוא כבר יכול לזהות את מצבי הרוח שלי לפי מצב הכביסה שלי.
מתברר, בדיעבד, שאומנת הכביסה שסיגלתי לעצמי התקשרה ישירות אלי והתחברה אלי בצורה מושלמת. לפי כך ניתן לזהות דפוסי התנהגות ורגשות לפי היחס שלי לכביסה. זה מתבטא ככל תחביב.
אני לא שמתי לב לכך עד שפעם אחת בויפרנד אמר לי העיר לי על כך.
"אתה שם לב שכל פעם שאתה לחוץ בזמן או מרגיש רע אתה מכניס כביסה באמצע?"
ואני לא הבנתי למה הוא מתכוון.
הרי סך הכול שיתפתי אותו בחיי.
לא ראיתי את הסבים שלי הרבה זמן, אני לא מרגיש בשיא חיי, אני מרגיש בודד, אין לי זמן לכלום, החיים בצבא בלתי נסבלים ותקופת הסיפוח שלי נראת כמעט ונצחית ללא כל נקודת ציון, אני צריך להספיק וללמוד 300 עמ' בע"פ בדקדוק מטורף, אני עייף, מותש, מרוחק, ויש לי כביסה לעשות.
כי באמת הייתי צריך לעשות כביסה. ובאמת שאני אוהב לעשות כביסה. ובאמת שאני דוחף כביסה לכל דבר בחיי.
אני משער שבקרוב אני אפילו אזנח את פולחן הסנטה שלי ובמקום לתלות לי בחדר גרביי סנטה ובובות שלו אני פשוט אזרוק את הכביסה שלי לכל עבר.
אה, רגע. את זה כבר עשיתי.
טוב, אשמתי שמאז שהתגייסתי לא טרחתי לסדר את החדר שלי כי אני לא נמצא בו?
וזה שעברה חצי שנה כבר לא אומר שאני צריך לשנות משהו.
לכן, ותגידו לי אם אני טועה למרות שאין מצב כי סנטה אמר לי שאני צודק,
לא הכי טבעי בעולם לעשות ביום הולדתי את הדבר השני* הכי אהוב עלי וזה כביסה?
במיוחד מגבות וגרביים, כי אותם הכי כיף לקפל כי הם רכים וכיפיים כמו פרוות ארנבות.
רק שכמובן, ירד גשם כי פאקינג דצמבר.
אז במקום לחכות בעיניים מנצנצות לאור השמש ולייבוש הבגדים, נאלצתי לראות אותם טובעים בים של דמעות מלאכים אשר ללא כל צל של ספק בכו על מר גורלה של כביסתי הלא יבשה.
מתסכל משהו כי כאמור, הבכי הנוראי שלהם הוא זה שמרטיב אותה.
במקום זאת דחפתי אותם לתוך תנור מעצבן שמייבש אותה הנקרא "מייבש". איזה שם מקורי.
השלב הבא אבל, אותו אני לא כל כך אוהב, זה הגיהוץ.
והמדים שלי הכי יודעים זאת.
חייל אחד: "מה קרה לחולצה שלך?"
אני: "סיפור מצחיק. גיהצתי."
מזלט לי, שסנטה ימלא את כל בקשותיי ושהפיות ימלאו את כל משאלותיי.
*מן הראוי שהדבר הראשון שהכי אהוב עלי יהיה בויפרנד. למרות שמעולם לא עשיתי השוואה בינו לבין הכביסה, אני בכלל לא בטוח בנוגע למנצח.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy