חזרתי למקורות שלי.

למרות שאני בתחילתו של אחד הקורסים היותר קשים ואיכותיים בצה"ל שבהם דורשים ממך את המיטב ואת כל כך ומעבר לכך.

כי אני לא יכול לתת לעצמי לאבד את כל כולי. כי אני חייב לשמר חלק מעצמי, גם אם הוא קטן עד מאוד. גם אם הוא רק תזכורת של מה שאני הייתי פעם.

אז הוצאתי פטור זקן.

לא כי הגילוח פוצע אותי.

לא כי לא יפה מגולח.

לא כי הזקן הופך אותי ליצור יותר מרהיב.

אלא פשוט כי אני עצלן.

כי להקדיש פעם ביומיים בשביל לגלח אותו, מציק לי.

כשניגשתי לרס"פ וביקשתי ממנו את הפטור, הוא הסתכל עלי במבט מבולבל והעביר לי יד על הלחי בחיוך מטופש.

"גודל לך בכלל משהו?"

כן. אי לכך ובהתאם לזאת באתי לבקש את הפטור. פשוט זה לא גודל בכזו מהירות שיש גם צורך בפטור.

קיבלתי את הפטור ביום חמישי שעבר, אחרי שכבר התגלחתי.

בראשון, אחרי סגירת השבת, הפלוגה ואני יצאנו לשבוע שטח. כשהתחלנו להקים את המאהל התרוצצתי בין כל מיני מקומות כשבאחת הריצות שלי שמתי לב ששני המ"מים שלי עצרו במקביל אלי, מסתכלים ומדברים.

עלי. כי כל העולם סובב סביבי.

אז עצרתי גם וחכתי שאחד מהם ייגש אלי, ואכן זה קרה.

מ"מ: "דאם דאם... יש לך פטור לזקן?"

אני: בגאווה, "כן".

מ"מ: "ממתי?"

אני: "מה22, יום חמישי אם אני לא טועה."

מ"מ: "טוב... אבל אתה יודע... זה קצר מדי..."

הסתכלתי עליו במבט מבולבל והעברתי יד על המיני זיפים שהיו היכן שהזקן שלי היה אמור לגדול.

אני, בחיוך מבוכה: "מה? לא. פשוט זה לא גדל."

המ"מ בהה בי. חייך, ופשוט התפוצץ מצחוק.

הו, כן. הדוגמא.

אחרי שעתיים, המפקדת שלי גם עצרה אותי. גם על ה"זקן". ובכלליות, חמש אנשים שונים בדרגות שונות עצרו אותי על זה.

מה, מה לעזאזל אני אמור לעשות שזה לא צומח? ואני לא מבין, הרי יש בי גנים פרסים. כמו גם גנים תימניים. איפשהו. שם עמוק, מתחת לכל המעטה הפולני שלי.

למרות הפוסט שכתבתי שלשום, שאני מאמין שהוא רב חשיבות, כתבתי אותו כמעט כמו תמיד, לעצמי.

וכמעט כמו תמיד, הוא לא זכה להערכה כזו או אחרת במיוחד לא מעצמי בשל העובדה שהוא לא זכה להערכה מאחרים.

וחבל, כי אני צריך הערכה.

כלשהי.

משהו.

משהו שהוא לא רק ביקורת בונה או נורא מכך, שתיקה לאור המצב.

כי אני לא יכול לתקן את מה שאני לא מודע אליו.

ואני אוהב אותו. ואני מתגעגע. ואני מפספס ושוכח, ללא כוונה.

לא מעלים עין אך לא חושב עד הסוף.

פוגע ומיצר חורים אדירים.

יש כל כך הרבה מה לשנות בי, לבנות, לשפץ ולסייד.

אבל אולי אני רעוע מדי.