חיתוך מצב.
* 4 שבועות לקבלת דרגת הסגן- משנה.
* בעיות גב שלא נפתרות.
* חשש לכיב כיבה.
* חור מתחת לברך שמאל.
* הפצת שמועות בבסיס עלי. שאת זה אני עוד מסוגל לקבל כי אני זה שעשה שטות ובחר להיות פתוח וכנה עם הפלוגה בנוגע לזהות המינית שלי. זה בסדר כל עוד זה קשור אלי. אני מקבל את העובדה שאני נשרף בשל כך.
אך זה ממש לא בסדר כאשר מפיצים שמועות ואומרים שאני אמרתי אותן. כשזה פוגע באנשים אחרים. כשזה פוגע באנשים חשובים לי. כשזה פוגע במ"מ של ההכנה. כשזה מנתק את הקשר בנינו.
כשאני מבין שאני לא יכול לדבר עם אנשים בפלוגה כי זה המצב שאני מגיע אליו.
* בדידות בשל אי ההבנה של חברי, ושלי, למצב הנתון. קורס הקצינים. רבים האנשים שאינם מספיק בוגרים בשביל להבין את ההשלכות של הכול. שזה לא שאני לא רוצה להיות אתם בקשר אלא זה שכמעט ובלתי מתאפשר לי. אין לי זמן להתקשר אליהם. אני חוזר פעמציים בחודש הביתה לשישבת ואין עלי פלאפון במהלך השבוע.
יהיו האנשים אשר יגידו לי שבשל זאת אינם שווים הם לי, אך זה לא מותיר אותי עם חברים אלא משאיר אותי לבד. כשאני זקוק להם.
* ההורים שלי חזרו לסורם. אני לא מסוגל להיות בבית. אני כמה לחזור לצבא ולא לצאת ממנו. אני לא מתכוון לחזור בעוד שבועיים הביתה. אני אמצא לי איפה ללון ואם לא אז אני אעדיף להישאר בבסיס.
בנוגע לטקס סיום קורס הקצינים, אין לי שום רצון שהם יכבדו אותי בנכחותם.
* אני לא בטוח עד כמה אני רלוונטי יותר בחייו. הוא סיים פרק. אני אוהב אותו. הוא אותי. אני חושב שהוא מאושר. אני מרגיש שהוא מאושר כשאנו יחד. השאלה היא, כמובן, אם זה רלוונטי. אם אני לא צריך לשחרר אותו כדי שהוא יגדל ויתפתח. אני לא רוצה.
חשבתי בזמן האחרון יותר מדי על להתאבד.
שקלתי זאת יותר מדי פעמים. יותר מפעם אחת.
אני לא בתקופה טובה.
קשה לי מנטאלית. אולי יותר משאר האנשים שנמצאים אתי בקורס כי יש את הפרמטרים שקיימים בחיים שלי ולא בשלהם.
אני יודע שאני יכול להחזיק מעמד יופי.
אני לא יודע אם אני רוצה.
המוות יאה לי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy