עמדתי שם עם הווסט עלי והרגשתי מוזר.

בעטתי באבן וסידרתי את הנשק עלי.

נכנסתי למטווח ואחרי כולם. סריקת נפלים והעמדת מטרות. לפי הספר.

נתתי תדריך לכולם ושוב הרגשתי שמשהו מציק לי.

חילקתי אותם לקבוצות, מקצים.

הקבוצה הראשונה נשארה במטווח כשהשאר יצאו החוצה. העברתי להם תדריך בטיחות ותדריך ספציפי למקצה שהם הולכים לעבור כעת. לאחר מכן הם בדקו את מספר הכדורים במחסנית ונעמדו מול המטרות. חילקתי והבהרתי לכל אחד מהי מטרתו שלו.

זזתי לאחור וצעקתי את רצף הפקודות להכנסת המחסניות ולדריכת הנשקים,

כניסה למצב ירי.

קפאתי.

לאחר זמן מה אחד החיילים פנה אלי, "המ"מ? מה עם פקודת 'אש'?"

לא יכולתי לתת אחת כזו.

התגובה האחרונה בפוסט האחרון שלי פנתה אלי בשאלה, תהיה,

האם שמעתי על הפיגוע בתל אביב.

פירשתי אותה ככעס כלפי, כאילו אני מבין היחידים שלא כתבו על כך כלום. כאילו הדבר אינו נוגע לי או שאיני מוצא בו דבר מה חשוב.

זעמתי על התגובה הזו.

יותר על עצמי מאשר על הכותב האנונימי שלה.

איך אני יכול לשבת ולכתוב, לנסות ולבטא מה תחושותיי והרגשותיי מפגיעה זו בנו?

ואני מתכוון בנו מאחר ואנו קהילה. כל אחד הרגיש איך הלב צונח לו כששמע על כך. בין אם הוא קשור לקהילה ובין אם לאו.

גם ליבי צנח כששמעתי. אף על פי שאני לא קשור לקהילה. לא "מעורבב".

גם אני ניסיתי להדחיק ולא להתמודד, כי איך אפשר?

איך אפשר לקלוט שיש מישהו שבעולם הזה שרוצח אנשים רק בשל שנאה טהורה.

זה תמיד נראה לי כל כך רחוק. לא קרוב. כלל לא.

וכשזה פגיעה בילדים זה הרסני. ההרגשה הזו, של לנסות ולהבין מה עובר בראשו, מה מידת השנאה הזו כלפינו, יכולה להרוס את מחשבתו של אדם בריא ברוחו.

אני לקחתי את זה יותר קשה ממה שחשבתי.

אבל לא הבחנתי בכך.

לא היה לי מושג עד כמה עמוק זה הגיע לתודעתי עד אשר עמדתי שם במטווח נבוך מכך שאיני יכול להעביר אותו מאחר וכל מה שחולף בראשי זה צרחות ילדים.

אף אחד לא יודע מה עובר עלי. במיוחד לא בבסיס.

אפילו החבר שלי אינו מודע לכך. קשה לי להשלים עם זה. קשה לי להתמודד. אני לא יודע מה לעשות.

ניסיתי לדבר על זה עם החבר הכי טוב שלי שגם הוא לא מתפקד הכי טוב שבעולם אבל זה לא אותו הדבר כשזה בטלפון כששנינו לא יכולים להיפתח לגמרי כי שנינו נמצאים בסביבה צבאית, ועוד בבסיס חדש.

עוד לא הייתה לי ההזדמנות לעמוד מול הנושא הזה. כשאתם בצבא די קל לברוח מהמציאות אם היא אינה מוצאת חן בעיניכם.

לא.

כרגע אני חלול עם מבט נבוב שלא יודע איך לאכול את זה.