החודש הזה לא טוב בשבילי.

הוא מלא בתקלות.

הוא מלא בנת"בים (נקודות תורפה ביטחוניות) בכל תחום בחיי.

"מה שיכול להשתבש, ישתבש".

זה המוטו כנראה.

לא ראיתי את בוייפרנד כמעט חודש ואת השבת הזו הוא סוגר. אני לא אראה אותו חודש.

וזה היה יכול להיות נסבל אך לא כאשר לא ראיתי אותו לפני הגיוס שלו בגלל שהאצילו את סמכויותיי בנוגע לתרגיל מסוים.

התרגיל חיסל לי סופ"ש. הסופ"ש הכי צפוף, עמוס וחיוני שהיה לי בחצי השנה האחרונה,

ולא נכחתי באף אירוע בו. הפסדתי כל כך הרבה. פעם ראשונה שהשפלתי את ראשי בגלל התפקיד שלי.

נקודת האור היחידה שלי החודש, היא העובדה המרתקת שבכלל השתתפותי בתרגיל פגשתי את הרה.

בחירת האלים עם העיניים המהפנטות אשר אפילו כאשר היא כעוסה וזועמת היא גורמת לסובבים אותה לחייך.

נהרס לי הפלאפון, התחדשתי בחדש.

נהרס לי המירס, תיקנו לי אותו.

אני מאבד את הזמן.

הכול רץ. הכול המוס. תמיד יש לי דברים לעשות.

תמיד אני רוצה לכתוב אבל לא מוצא את הזמן. תמיד יש לי מה לכתוב.

זמן זמן זמן.

אני צריך למצוא כזה.

במיוחד בשביל לנשום.