לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


בין הבריחה, ובין ההסתרה, בין ההכחשה, ובין התמיהה, בין הפחדים, ובין השאיפה, ישנם חיים. החיים שלי.

Avatarכינוי:  Dum Dum Philosophy

בן: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2009

"המפקד, אני לא עובד אצלך המפקד!"


חורף. צפון. קר. 0100 לפי שעוני.

אני שוכב בשק שינה באוהל שהקמתי כשראש המדור שלי שוכב לצדי.

אני יודע מה אתם חושבים, איזו רומנטיקה. גם אני חשבתי בדיוק כך. בייחוד כשעיני סקרו את קמטיו, את שיערו המלבין ואת החיוך כל-יודע שלו.

As if.

 

הוא: "דאם דאם, מה מה השעה?"

אני: "0100, מוקדם".

הוא: "גם אני חושב. איפה האשכנזי?" (האשכנזי= קצין נוסף שלקח באותו השבוע חופש)

אני: "לא יודע, אבל בטח שלא בהולנד. כמו שהוא אמר".

הוא: "אז בוא נתקשר אליו!"

אני: "אבל 1 בלילה... ומה בדיוק תגיד לו?"

הוא: "כלום, זה כל הרעיון הגדול."

 

וכך בשעת לילה, שהאמת שבשבילי היא אמצע היום, צפיתי ברב- סרן עובד על הקצינים שלו בטלפון. היה מצחיק עד דמעות. במיוחד לאור העובדה שלאחר מכן הוא נרדם תוך שנייה ואני לא הצלחתי בשל נחירותיו ולכן היה לי לילה לבן.

 

במהלך השבוע היה טקס החלפה של מפקד האוגדה שלי, ואני בתור קצין חשוב-עד-מאוד הייתי חייב להיות נוכח.

בהתחלה לא התלהבתי מהרעיון ולאחר מכן המשכתי לא להתלהב מהרעיון ובסופו של דבר הגעתי למסקנה שאין שום דבר מלהיב בלעמוד בצהרי היום תחת כיפת השמיים ב'דום' ו-'נוח' כשאני מצדיע מדי פעם.

כמובן שמאחר ואותו קצין חביב עומד לפקד על אוגדה והדרגות שלו הן ממני והלאה, נכחו באירוע הזוהר גם כמה תתי- אלופים. אשר התיישבו בכיסאות שנשמרו להם מראש שזה בסדר ואני בתור בחור חסון צעיר ורענן מוכן לוותר על הרעיון של לשבת ואפילו להסכים ולעמוד, אבל למה לעזאזל הם ישבו כאילו הם בפאב? בהמשך הטקס הישיבה העצבנית שלהם ,שתנוחתה השתנתה כל הזמן, נתנה לי את התחושה המוזרה שכאילו הדבר האחרון שאותם גנרלים רוצים להשתתף בו, זה אותו טכס.

שזה כמובן הביטוי האולטימטיבי להרגשתי באותו הזמן.

 

לעיתים, נדירות ככל שיהיו, מגיע לבסיס שלי פלא טכנולוגי מדהים אשר אם זיכרוני אינו מטעני נקרא "עי-תו-ן". אותו 'דבר' מדהים מרתק אותי כל פעם מחדש. הוא מלא באינפורמציה על המדינה שלנו!

יתרה מכך,

יש בו תשבצים!

לכן, מן הסתם, כשיהיה לי זמן אני אתפוס את הנשק שלי ואלך לי לנסות ולצוד מנחה אלוהית מעין זו, מהשלישות.

כשאני על קצה אצבעותיי, שפוף ומוסתר ע"י עציץ פלסטיק שלקחתי מהמסדרון, נכנסתי ללוע השלישות. בשקט בשקט דילגתי לי לעבר ערמת העיתונים כשלפתע-

"דאם דאם!"

~שיט תפסו אותי~

"איזה יופי שאתה פה! בוא, קח", ואחראית כוח האדם הגישה לי טופס, "תעשה למפקד שלך טופס טיולים".

בהיתי בה בעיניים פעורות ולאחר מכן מצמצתי.

הנחתי את עציץ הפלסטיק על שולחנה, נשמתי עמוקות ודי צעקתי "מה אני עובד אצלו?! שיעשה את זה בעצמו!"

באמת!

מי ישמע מה זה טופס טיולים. אני עשיתי את זה כשהגעתי ויצאתי מכל חור בצבא, כמו כן כל דבר אחר אשר עוטה על עצמו מדים. אז למה שהוא לא יעשה את זה בעצמו? אה? אה?!

כי הוא סגן אלוף ויש לו דברים לעשות?

מי ישמע! גם לי יש! למלא תשבצים!

 

שיהיה לכולם סופ"ש מלבב וחסר טופסי טיולים!

 

נכתב על ידי Dum Dum Philosophy , 26/11/2009 19:18   בקטגוריות אופי אינו משתנה, גייז, להיות אני, סרקזם, צחוקים, ציטוטים, ציניות, קצונה, שנינות שכזאת, אהבה ויחסים, אופטימי, אקטואליה, ביקורת, עבודה, צבא, שחרור קיטור  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



66,747
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , פילוסופיית חיים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDum Dum Philosophy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dum Dum Philosophy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)