אני מרגיש שחזרתי אחורה בזמן.

שוב,

כמו לפני שהתחלתי לצאת אתו,

אני צריך להתחבא ולהסתתר בביתי.

לעבוד על עצמי עד אשר אהיה ראוי לצאת מהבית,

ועם מישהו אחר.

למרות שאני לא רוצה. אני רוצה שקט.

מעצמי. מהראש שלי.

אבל זה לא יהיה.

כי כבר שכחתי עד כמה אני שרוט ודפוק.

שכחתי והתייחסתי אל עצמי כאל מובן מאליו. לכל הפגמים, וכמה הם רבים...

אני צריך להזדחל בחזרה למערה עד אשר אהיה שוב פרפר שיכול לצאת להתעופף בחוץ.