לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


בין הבריחה, ובין ההסתרה, בין ההכחשה, ובין התמיהה, בין הפחדים, ובין השאיפה, ישנם חיים. החיים שלי.

Avatarכינוי:  Dum Dum Philosophy

בן: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2010

בשירותים בפאב


מה הרעיון של פאב?

כלומר, אני מבין אותו. הרעיון הכללי הוא להיות המקום הכי צפוף, אפוף עשן, ומסריח עלי אדמות ובכך להעלות את יוקרתו.

טעיתי בניסוח השאלה.

מה הרעיון באנשים שהולכים לפאב?

בזמן האחרון אני מוצא את עצמי מבלה יותר מדי במקומות שכאלו.

והייתי שמח להגיד שכבר נמאס לי מהם כי כבר הגברתי על הדחף הזה אבל האמת לאמיתה היא שאני בחור על קלאסה.

שאני אשב בתוך ביב שפכים של אלכוהול זול רק על מנת להשתכר?

נו באמת.

איפה הענווה?

כשאהיה גדול אני אקנה לעצמי כרם ואשב לי לעצמי לבד במרתף היינות הענק שלי באחוזה העוד יותר ענקית ואשתה להנהתי מוסקט.

 

אבל מאחר וכרגע פיסת האדמה היחידה שאני יכול לקרוא לה על שמי היא תלולית החול שיצאה מנעליי הצבאיות, אני מסתפק במקומות ציבוריים. אף על פי שאני אצילי מדי בשביל זה.

ואם נתקדם לעצם הרעיון של הפוסט, אז אדבר תחילה על פורים.

אבל לא פורים בצבא כי הוא היה זוועת עולם שהתחלקה בין ללהיות בייביסיטר לילדי הקבע ובין להיות בשטח רחוק שנות אור מהפאב הקיבוצי שבו הבסיס שלי השתכר.

מאחר וחזרתי מקוצרת יצאתי בשישי עם חברים לפאב פרינדס התל אביב.

שהוא... פאב. קטן, חנוק, אפוף עשן ובעל מבחר קטן ביותר של משקות שאפשר להשיג שם.

בעודי נדחס עם חבריי בין האנשים ובטעות מוצאים מקום על הבר,

שמתי לב, ברוב כישרוני הבל יתואר של הגיידאר,

בחתיכת קמטים לא קשורה למציאות שעינטזה את דרכה פנימה וניפנפה בידה כאילו הוא לואי ה16,

כי הדבר הזה נתקע בי מאחור (...0.0" גוועלד לא) וכל מה שרציתי לעשות זה למלוק את ראשו.

אותו יצור עתיק, חבר של פרס ושל משה (נו, זה מהים סוף) ללא כל צל של ספק, הוציא מקפליי מעילו מניפה אדומה בוהקת.

בהיתי בו בשוק ובפה כמעט ופעור.

חוצפן! איך הוא מעז?

בגילו?!

מי שחושב שמניפה נועדה לאוורר את האוויר, טועה. היא כמו נעל עקב. נוצרה על מנת לפתות. ואני, אני מכיר כל תנועה וכל מחווה אתה, ואת נגזרות פרושייה.

לא כי אי פעם הסתובבתי עם מניפה, אלא בגלל שאני בתור שליחו של סנטה עלי אדמות מוכרח לדעת דברים מעין אלו.

סתם, נו. ראיתי איזשהו סרט תקופתי שלימד אותי. ואם הייתי רואה קצת סרטים כאלו אז אולי הייתי יכול לזרוק את שמו לאוויר אבל אין לי שמץ של מושג. אף על פי שתלכו לראות את ה"דוכסית" מי שלא ראה.

ואם נחזור אליו, אז הוא, מין הסתם, שם לב גם אלי. כשזה קרה הוא פרש את מניפתו במכה והתחיל לשחק איתה.

צחקתי.

לא התקדמתי ולעגתי לו כי לימדו אותי לכבד את המבוגרים. ולא משנה עד כמה הם מבוגרים.

בזמן שהוא נפנף במניפתו, אני בתור יצור צעיר רענן תמים שלא יכול לעמוד בפיתוי,

התחלתי לפלפל בעיניי. כי זה מה שיש לי.

עיניים ירוקות עם ריסים ארוכים.

הוא הסתובב כלפיי.

וזה, זה כבר מסוכן. ואני לא משחק באש. בטח לא כשיש סביבי חברים סטרייטים.

נשכתי קלות את שפתיי, על מנת שיאדימו ומשכתי אותם בבירה. כשסיימתי, הסתובבתי מעל פניו ללא שוב.

 

אתמול יצאתי לפאב השכונתי של כ-ל העיר שלי בערך. הלכתי לשם עם אפרודיטה וידידה שלה.

לבי קמל כשנאלצנו לחכות בחוץ באשפתות עד שיהיה לנו מקום בפנים.

בינתיים הופיע יצור. אדם אני מניח, אף על פי שהובגבלין הרבה יותר מתאים לו.

הוא הציק והתריס ואני בתור יצור חביב ואהוב ניגחתי בו את לשוני ונהנתי מכך.

הוא נעלב, אבל ככסיל גמור המשיך להיות איתנו ולא הבין את ההוראות שלי כלפיו, לסור מפניי.

לאחר המתנה של ככמעט השעה נכנסנו למקום והתיישבנו לנו בפינה.

פתאום משום מקום הופיע בחור. חמוד. ISH. בוא נגיד שלא הייתי מתנגד שהוא ישרת אותי בתור מלצר,

אבל לא הייתי נותו לו להיות אורח בחתונה שלי.

הוא, בתור סטרייט גמור ישב מולי כשדנו בנושאים נורא חשובים כמו הידע האדיר, הנרחב והמקסים שלי בהיסטוריה.

כשסיימתי את דבריי הוא רצה לשאול אותי שאלה על האימפריה הרומית, נושא שגם בו אני בקיא, אבל מאחר ואני מפוזר מחשבתית, מחשבתי, עם תשומת לבי ופניי,

פנו ממנו והלאה לבחורה שישבה לידו.

הוא הוכיח אותי על כך כשאני לא מבין מה הוא רוצה ממני.

הוא הסתכל עלי. אני הסתכלתי עליו.

הוא: "אני קלטתי אותך, נכון?"

אני: "מה, שאני הומו? בראבו, אתה צריך לקבל פרס נובל על המחקר המעמיק וההבחנות הכל כך דקות שלך."

הוא: "לא, אתה רוצה אותי"?

הוא כל כך מלא בעצמו.

גלגלתי את עיניי, הרמתי לו אגודלים ואמרתי לו שהוא פשוט אידיוט, רק שהוא לא שמע את זה בגלל המוזיקה.

 

משם לפה יצא שהוא ישב עלי, התחיל אתי, חיבק אותי, נצמד אלי,

ודאג שהשיחות הכי ארוכות שלנו יהיו בתא השירותים.

יותר מדי פעמים הוא זרק לי "אתה חתיך" ו"אני לא סגור על עצמי, מה אתה רוצה לעשות עם זה?"

כלום.

לך. שוט.

מה הוא חשב לעצמו?

אני אולד פאשן, אני צריך חיזורים.

לא רמיזות מבחור שהבל פיו דומה יותר לריצפה מושתנת מאשר לניחוח פסיפלורה.

 

בסוף הערב הוא הלך למזמז את הידידה של אפרודיטה.

שמתי לב לכך. אחרי כל אקט אתי הוא פשוט ברח למצוא לו בחורה.

 

מסכן שלא סגור על עצמו?

שאיזה דובון אכפתלי ידרוס את הקקי הזה.

 

יישמרכם סנטה מפאבים!

נכתב על ידי Dum Dum Philosophy , 6/3/2010 10:51   בקטגוריות אופי אינו משתנה, אירוטיקה הומוריסטית, ביסקסואלים, גאווה, גייז, הרהורים, טיפשות האדם, נטיות מיניות, סרקזם, פילוסופי, צחוקים, פיתויים, ציטוטים, ציניות, רגשות, שנינות שכזאת, אהבה ויחסים, אופטימי, אקטואליה, ביקורת, סיפרותי, שחרור קיטור  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



66,747
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , פילוסופיית חיים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDum Dum Philosophy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dum Dum Philosophy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)