לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


בין הבריחה, ובין ההסתרה, בין ההכחשה, ובין התמיהה, בין הפחדים, ובין השאיפה, ישנם חיים. החיים שלי.

Avatarכינוי:  Dum Dum Philosophy

בן: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2010

שלא אדע עוד צה"ל


שלום. אני דאם דאם. אני נשוי לצה"ל.

 

לאחר שבוע מלבב זה הגעתי למסקנה המתבקשת שלהיות עתודאי בלאי, להיות קצין בראבק וסתם חייל שמאוהב בתפקיד שלו,

זו שטות ממדרגה כל כך ראשונה שהיא כמעט ולא ניתנת לתיאור.

 

אני רוצה גט!

מה זה גט, אחושרמוטה גט. לעזאזל, עכשיו אני מאותם אנשים ששונאים את עצמם על כך שהם לא חתמו הסכם טרום נישואים כי הם היו בטוחים שהאהבה הזו היא האמת היצוקה.

כלומר, כן. ירוק יפה לי כי זה מדגיש לי את העיניים אבל...

כל השאר? זוועה.

קרעתי לעצמי את התחת שבוע שעבר רק בשביל שביום א' המלבלב ללא כל הרגשת שביזות כי אני קצין סופר- דופר, המפקד שלי יכנס לי למשרד, יצפה בעבודתי הממש לא ענווה כי הפכתי אותה למולטי- דרמה,

ויגיד לי בקול שלו "תתאים את המתאר שלך לקצין השני".

חייכתי חצי חיוך ופניתי למחשבי בשביל לשחק במייל.

$#^%$#$^%$ ואם אפשר אז גם @#%$^%&

לפח!

הכל לפח! חתיכת %$%^% למה הוא לא אמר לפני?!

טיפש!

וכמובן שהוא נתן לי זמנים רלוונטים.

לעשות תוך 24 שעות מה שלקח לי לעשות במשך 3 ימים.

מילא.

עשיתי זאת.

 

אתמול נסענו לאחד הבסיסים במרכז בשביל להציב את עבודותינו לחיל. קצין החיל הראשי שלי אמור ביום שני לתצפת על העבודה ואתו יותר מדי אלופי משנה וסגני אלופים. אני מניח שאם אני לא אצליח לברוח משם,

אני אהיה הסגן משנה היחידי שם.

כשהגענו לבסיס הלכנו לרס"ר (וכשאני אומר 'אנחנו' אני מתכוון לסרן שהיה פעם נגד, סגן משנה נוסף ואני) וביקשנו כיתה בשביל להקים את הכל. כשהוא שאל מי יהיה שם הסרן ענה "סגן- אלוף (המפקד המהולל שלי), אני (סרן שהיה פעם נגד) ושני חיילים."

הסתכלתי עליו בשוק טוטאלי.

"אתה טועה", אמרתי.

"זה יהיה סא"ל, שני קצינים, והנגד שניצב פה לפניך".

 

לקרוא לי חייל. ושעוד נגד יגיד לי את זה. חה.

נגד תמיד יהיה נגד, לא משנה מה דרגתו.

ראיתי את זה כשהמפקד שלנו סקר את העבודה המוגמרת וירה הערות על ימין ועל שמאל. הסרן הלך אחריו והראה לו שעשינו את זה, וזה וזה וזה ולמי אכפת? כלומר, מה, אין לו עיניים? הוא לא יכול להסתכל לבד?

למה צריך בכלל להשתפך בפניו?

 

אחרי המסדר של המפקד שלנו קרענו שוב את התחת בשביל להשלים פערים, ואז הגיע סא"ל נוסף, ראש ענף התורה בחיל.

הוא בערך אמר לנו לקחת את העבודות שלנו ולזרוק לביבים.

אבל כל הכבוד על המאמץ ורואים שהשקיעו.

ולכן, אני חוזר מקוצרת והפעם יהיו לי 7 שעות מה שפעם לקח לי שבוע.

 

אני רוצה ביטול מקצוע.

באמת. אין לי כוח לשטויות האלה. זובי בעין לחיל.

אני רוצה להתפטר.

קב"ן, קפ"ס,

לא אכפת לי מי. רק שיתנו לי גט!

 

הלוואי וסנטה יפיל עלי תלקון מושלם משמיים,

כאן דאם דאם הממורמר עד אין קץ אומר שלום,

ש-א-ל-ו-ם-!

 

נכתב על ידי Dum Dum Philosophy , 12/3/2010 10:54   בקטגוריות שחרור קיטור, צבא, פסימי, עבודה, ביקורת, גאווה, גייז  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



66,747
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , פילוסופיית חיים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDum Dum Philosophy אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dum Dum Philosophy ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)