קיבלתי אחד נוסף.

שזה ריגש אותי כקליפת השום.

קצין הוא קצין ולא משנה מה הדרגה שלו. לכל הפחות, כל עוד הוא נחשב זוטר.

לפני טקס ההענקה הסמג"ד שאל אותי אם מישהו מהמשפחה שלי מגיע.

הסתכלתי עליו במבט מוזר.

'הם בכלל לא יודעים שאני מקבל דרגה' חשבתי לעצמי.

מה זה בכלל משנה?

זה לא שזה יזניק לי את המשכורת למשהו שאני אוכל לחיות ממנו.

זה לא שזה יוצא אותי מהתפקיד שלי, מהחיל שלי.

וזה לא שאני קצין לא טוב, אני ממש טוב. וזו הבעיה.

כי אני מפקד מעולה.

ואני עולה על הציפיות ומעבר לכך, כי אני מגדיל ראש ותמיד מנחיתים עלי דברים בשביל למדוד את חוסני,

ותמיד ידי יוצאת על העליונה.

אבל אני שונא את. את התפקיד שלי. המקצועי. כי אני לא מתחבר לכך כל כך. אני שונא את השיגרה של התפקיד שלי.

לעיתים קרובות מדי אני מרגיש כפקידה,

וזה לא יאה לי.

זה מתסכל אותי בסך הכל,

לבזבז הקצאה של קצין על להיות פקיד.

נו באמת,

אין משהו יותר חשוב לעשות אתי?