אפשר לסכם את ארבעת החודשים האחרונים שלי בצבא, ובמיוחד את החודש וחצי האחרון,
כרדיפה מתמדת אחר היגיון, רציונאל ומשהו שמקובל על בריות העולם בעולם שחושב.
בלי למצוא את זה.
מחלקתי המלבבת נבחרה לייצג את הפיקוד בתחרות מטכ"לית.
וכשיש תחרות, שמתבטאת כביקורת, עולם הצבא מתחרפן.
שאלו כל אחד שהיה בצבא או בצבא מה זה 'ביקורת אכ"א'" ולפי המבט מבוהל בפרצופו תוכלו להתחיל לנחש על מה מדובר.
רק שכמובן, מאחר וזו תחרות, הביקורת המטכ"לית שלי הייתה הרבה דקדקנית.
זה התחיל בכך שלפני שבועיים הפסקתי לישון. מה שבהתחלה היה די קשה כי יש איזושהי דרישה מטומטמת של הגוף שלי (ושם החלטתי על גט, ביני לבין הגוף שלי) לישון. לנח זה מעין דבר שאסור להזניח מתברר. ולא בגלל שהגוף צריך את זה בשביל תהליכים ביולוגיים אלא כי זה יוצר סיטואציות שהייתי מעדיף לעשות עם החבר שלי.
כמו למשל לראות נקודות אור.
או ליתר דיוק נקודת אור אחת גדולה ענקית שעולה השמיימה עם הקצין המקצועי שלי.
"איזה אושר. תמיד חלמתי על להעביר את הלילה אתך ולצפות יחד בזריחה..."
ואז הסתובבתי וראיתי אותו נותן בי מבט מטומטם.
הייתי עייף מדי בשביל זה אז פשוט המשכתי ללכת כשאני משאיר אותו ניצב כגוש קרח.
ואני לא מבין למה הוא נתקע. כלומר, אני חביב ונחמד ואחלה של בנאדם והוא צריך להודות לי על היציאה חסרת הפואנטה הזו שמלבד העובדה שיצאה לי מהפה בלי שליטה מעולם לא חלפה בראשי.
וכשיוצאים מנקודת הנחה שהוא הומו בארון, זה הרבה יותר מצחיק. אותי.
כשהזמן המשיך לחלוף והמשכתי לא לישון הידרדרתי לצערי למצב של זומבי עם עיניים אדמות שלא יכול לשלוט במה שיוצא מהפה שלו. ויש לי פה.
ובדר"כ אני גם לא שולט בו אף על פי שאני יכול, אבל אז היה לי לפחות תירוץ. רק שאיכשהו בדרך לא מובנת המג"ד שלי לא אהב אותו ולא קיבל אותו.
והוא מג"ד צעיר וחדש וזה זוועת עולם כי הוא לא מבין שום מדבר בשום דבר ורק מתלונן על כך שהוא צריך לנסוע בפורד כי לקחתי לו את הסופה.
האימה...
מישהו פעם נסע בפורד? זה הרבה יותר נח!
ואם נדלג לרגעי השיא השבוע, אז הייתי צריך להגיש תחקיר על כל שהמצח שלי נע ללא כל שליטה לעבר פינה של מסך מחשב ובעיקבות כך הוא נפצע.
המסקנה שלי אגב, לא התקבלה יפה. "יש לקשור את ראש הקצין למשענת הכיסא ובכך למנוע תנודות לא רצוניות של ראש האדם בעיקבות הירדמות ב4 לפנות בוקר לאחר שני לילות לבנים רצופים",
אבל לא מצאתי מסקנה מספקת אחרת לכך שפשוט נרדמתי על מסך המחשב. כלומר ממש ממש תרתי משמע. כל כך תרתי משמע שהמצח שלי עף לתוך פינת המסך וגרם להשפרצת דם ממנו!
ובשבת, למרות שאל תגלו לאף אחד כי אסור לעבוד בשבת, צבעתי את כל המחלקה שלי. אדום באדום צהוב בצהוב לבן בלבן כחול בכחול ושחור בשחור. בצהרי שבת, כשאני יושב על הריצפה בזוג המדים השלישי שלי שנצבע תהיתי לעצמי איזה עוד קצין יושב וצובע לבד את המחלקה שלו כשיש לו חיילים. אבל אני נחמד אז שיחררתי אותם הביתה.
טיפשות ראויה לשמה. במיוחד לאור העובדה שלמשך שאר השבוע שהגיע לאחר מכן הסרחתי מטרפנטין.
ומסילקון בגלל הדבקות של דברים.
מה שמזכיר לי שבאחד הלילות כשקצינת השלישות עלתה לישון בחדרה ב2 בלילה היא חלפה לידי בתקווה להגיד לי לילה טוב, אבל יצא לה "אתה מסריח מסיליקןו".
"כן, טוב. סליחה שהתפוצץ לי הציצי!"
הביקורת שלי נערכה בשלישי-רביעי. בשלישי בבוקר אחרי מסדר הדגל אספתי את שלל חיילי ונשאתי את נאומי לאומה.
"חיילים יקרים שלי. אני יודע שלפעמים אני מבקש מכם בקשות שלא נראות לכם ולפעמים את מבצעים אותן ולפעמים לא, ולפעמים אנחנו רבים, ולפעמים אני מאיים במשפטים,
אבל עכשיו אני רציני. אל תעיזו לפקפק במה שאני הולך להגיד לכם עכשיו ותבצעו בדיוק את מה שאני אומר כי אם לא, בחיאת סנטה ,אפילו החמור של המשיח בכבודו ובעצמו לא יוכל לעזור לכם!
היום מתחילה הביקורת. יהיו הרבה אנשים שיסתובו פה בגדוד שלא קשורים אליו. והם יתנו לנו ציונים על כל דבר.
לכן- מי שלא ישן, שישלים שעות שינה. במשך יומיים. ומי שישן, שעדיין ישלים שעות שינה. וגם במשך יומיים. ובעיקרון, ביומיים הללו אין עבודה אז יהיה נחמד אם למשל... לא תגיעו למחלקות. באמת שאני לא אכעס.
אל תבואו. ואם אתם רואים מישהו לא קשור שנע אליכם... הייתי שמח אם הייתי יכול להגיד לכם לברוח ממנו, אבל אני לא יכול, אבל בכל זאת תהיו יצירתיים בנוגע לכך שלא יתחקר אותכם. ואם כבר תופסים אותכם, אז כן- תגידו כן להכל. כן, המפקד שלי אחלה. כן, אני עובר הדרכות כל שבועיים, כן, מעולם לא זייפתי את חתימת מפקדי על טפסי עבודה.
ועכשיו- עופו לחופשי!"
במהלך הביקורת נשאלתי ע"י המבקר מה סטטוס תוכנית העבודה שלי.
בגאווה הצבעתי על הלוח שנמצא מעל המחשב שלי ואמרתי בלבביות שכל מה שבירוק, בוצע, ומה שבאדום לא בוצע.
המבקר עמד שם עוד מס' דקות במבט מטומטם ואני התחלתי להילחץ קצת כי אני די עמדתי במופת בתוכנית העבודה.
"אני עיוור צבעים...."
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
כשקצין המבצעים החילי ביקר אותי, הוא שיבח אותי על הידע שלי ובכל זאת אמר לי שכדאי לי לפנות לענף החילי שלנו בצאלים בשביל ידע נוסף למרות שמעולם הוא לא נתקל במושלמות כזו של ספרות חילית.
הסתכלתי עליו בחיוך.
"זה אני".
איזה אושר שהחיל שלי מכווין אותי לתפקיד הקודם שלי בתור מקור ידע.
בסיום הביקורת,
שאגב קיבלתי עליה "מעולה",
המג"ד שאל אותי איך אני הולך לחגוג.
"לישון".
ואני אתעורר בערך רק מחר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy