טוב, זין.

ולא מהסוג שהייתי רוצה לבלות אתו הערב אלא יותר בכיוון של "שיט-איזה-חרא-ישבתי-שעה-לכתוב-פוסט-והכל-נמחק",

שזה נחמד כי בגדול זה אמור להיות חתיכת זין, ובטח הייתי נהנה ממנו, אלמלא הוא היה נתקע לי כל כך עמוק בתחת שאפילו לשבת עכשיו ולשחזר את הכתוב אני לא יכול מרוב כאבים.

סוג של באסה מהלכת על שתיים, מעין הקרנה מוזרה של חיי לתוך חיי... מה...?....אה?!

לא הגיוני בעליל.

אז הרעיון של "טוב, נו. אז אין לי כוח לשחזר את הפוסט העמוק משהו שלי לכן אני אזרום עם מה שיצא לי מהכתוב" לא כיפי כי אם מוזר.

חרא של חיים. באמת. לשבת בשישי בלילה בלי תוכניות זה מעפן רצח במיוחד אם תכננתם כבר מה ללבוש.

ואני אוהב להתלבש. לתפשט לא כל כך אבל זה בעיקר כי אין בשביל מי.

ואם כבר הגענו למי אז אני חייב להודיע לבחור שאני כאילו יוצא אתו-

וכאן אקטע את העלילה הנורא לא מעניינת ואתרכז ב'כאילו',

זה כל כך כאילו שאפילו סטיבן שפילברג היה פוער את פיו נוכחותי ואומר לי שאני חי בסרט כל כך בדיוני שאפילו אשפי הפנטזיה לא היו יכולים להעלות זאת על דעתם.

ועכשיו אחזור אל הבחור-

שאני לא יוצא אתו יותר.

בעיקר כי הוא לא אוהב את הציניות שלי (והיא עיקר האישיות המלבבת שלי) ואמר לי יותר מדי פעמים שאני לא בדיוק מה שהוא מחפש (ואת זה לא צריך להגיד אפילו פעם אחת, שלא לדבר על יותר מפעם אחת).

אז כן,

ככל שהזמן עובר הוא נמשך אלי יותר והוא מהופנט מהעיניים הירוקות- מרהיבות שלי,

אבל זה לא עוזר לי בחיים.

וניסינו, אבל נמאס לי כי וואלה- זה מוביל לשום מקום.

במיוחד לאור הפוסט האחרון שלי.

כאילו, באמת. אני יכול לקחת דברים עמוק אבל ראבק אם זה לא מביא לי בעל אין לי צורך בהם.

ואני רוצה רק בעל. כזה שיביא לי תינוקות בכיניים, מקיאים, מפליצים וחמודים. מכונות קקי ושתן.

רואים? סרט. פנטזיה מפגרת שתסתיים בטרגדיה בעודי אמות לבד.

קצין רב דרגות וללא משפחה.

מעפן.

וגם הומואים.

וגם המקומות שלהם. והייתי השבוע. קפצתי לבר-נוער לראות מה זה. והייתי באוויטה. ובגאלם. כמו כל צבא-הומואי-ישראל שעשו מצור על המועדון.

לא הרגשתי בנוח.

אין איזה הומו חנון כזה איפשהו שמחפש בעל ולא רק זין?

כי באמת אני מתחיל לחוש נואשות.