זה מה שקורה לאגף שלי בביקורת הזו.

אני עומד בראש כל המחלקות כשאני יודע שבסופו של דבר, אף על פי שהיום הסתיים רק היום השני של הביקורת, המצב לא יהיה טוב.

אני שקט בנוגע לכך, וזה גרוע.

אבל החלטתי פשוט לתת לזה לקרות.

לא לטייח, לא להסתיר, לא לעוור.

להיות הכי גלוי בעולם.

שידעו עד כמה המצב גרוע.

שידעו שיש השלכות לכל המכשולים ששמים לי.

אבל אני בטוח שהמצב לא כזה גרוע.

אני יודע שרק אני באמת אבין עד כמה הוא חמור.

אלא אם כן באמת הכל כישלון אחר גדול ואז המח"ט החביב יחליט להדיח אותי. ולו, אין שום בעיה. הוא עשה את זה כבר לשניים מהקודמים שלי.

אבל זה רק חלום מדהים שלא יתממש.

מצפה לי כל כך הרבה עבודה אחרי הביקורת הזו, שכל מטרתה זה לחפור לי במשך חודש בנימים.

אני ממש מקווה שהיא תנער קצת את המקום הרעוע והרקוב שאני נמצא בו.

מעצבן אותי כשהבקרים שלי רואים אותי ומחייכים חיוך עצוב, חיוך של ידע הנסתר ממני.

אחד מהם גילה לי את אותו סוד נכסף- מעולם לא היה קצין שתפקיד שלי שלא השתחרר אחריו, או הלך בראש מורכן.

התפקיד הזה כאילו שואב ממך את כל המוטיבציה, הרצון והאמונה בצבא. הוא משבית.

ועלי, עלי הם מרחמים. כי אני טוב.

"עוד אחד נפל..."