'בן יהודה' עמוס לעייפה באנשים, רקיעת הרגליים כמעט ואינה נשמעת מעבר לקולות המוזיקה מבמות התהלוכה,

כל בימה בשלה. מקצב, צבעים, אנשים. יוצרות תהלוכה ארוכה מלבבת וייחודית, כאשר האמת לאמיתה היא העובדה המרתקת שכל אחת ואחת מהן יוצרות בועות מרהיבות של עולם אחר.

ואלו המצעד עצמו ססגוני, מסנוור, מזיע ואינו סדור. כמעט ואף אדם אינו הולך כשני לו,

כל אחד נע ומתנוענע בריקוד. בין אם זו רק תנועת רגליים קטנה שכמעט ולא מורגשת לעולם אלא רק לאדם עצמו אשר יוצר את המחווה,

ובין אם זה עינטוז כה עמוק ופרובוקטיבי אשר גורם להרמת גבה כזו או אחרת. וזו בדיוק הכוונה.

אני נמצא שם מוקף מכל עבר וצופה בכלל האדם אשר נפקד לצעידה זו.

הולך קדימה ואחורה לאורך השיירה כשאני מקפץ בין שרידי אלי האולימפוס, ארס ונימפה קטנה. מידי פעם פוגשת את אחותה הקטנה של החברה הכי טובה, ואת קצינת הרפואה החטיבתית. אני מנסה להישאר צמוד לאנשים ובמיוחד לאור העובדה ששכנעתי את פילו להצטרף אלי, והוא הפליא אותי עד כדי כך שרבים האנשים אשר היו בטוחים שהוא גיי.

הוא נראה כל כך נינוח ומשוחרר ואני רק חולם להיות כזה.

באיחור נוראי הצטרפה אלינו ידידה טובה וכך, לקראת סוף המסע, כל מטרתנו הייתה לדבוק אחד בשני כמסטיק.

בין לבין אני מנסה לחמוק מחיילי, בהווה ובעבר. ההצלחה חלקית בלבד.

עם כל ההומואים המלבבים הללו שצצו מכל קצוות הארץ מוזר לי לחשוב שאני מכיר רק את ארס, ואפילו אתו הקשר כל כך רעוע שאני מתפלא שהוא מחזיק מעמד. אני חייב למצוא לעצמי חברים הומואים. בחיי שזה כבר עצוב.

ובכל זאת, כשהייתי שם לא יכולתי שלא לחשוב על המנטרה הזו:

אנו לא קהילה, ולא עם.

אנו אוכלוסיה חובקת עולם.

אנו נמצאים בכל מקום,

בכל זמן,

ובכל דרגה.

יקיריי,

בין אם אתם בחוץ ובין אם לא,

בין אם הייתם במצעד ובין אם לא,

בין אם אתם חשים ביטחון בחברה,

ובין אם אתם חשים שכל העולם מלא בהומופוביה,

אתם חייבים להבין את אותה האמת.

קטנה, זוטרה, אך כל כך עמוקה עד אשר אי אפשר לבטלה.

חושו גאווה,

גם אם זה רק בתוך לבבכם מול המראה.