לקראת צהרי שישי קיבלתי טלפון.
חברתי הטובה ביותר מקורס הקצינים.
הפעם השיחה הייתה שונה. היא לא נסובה סביב חיינו, לא על תוכניותנו לעתיד וניסיון פתטי לקבוע פגישה בנינו כשהלו"זים שלנו נותנים לנו.
היא ביקשה ממני טובה.
אני, לפיה, האדם הכי מתאים לכך. ההיכרות בשלושת השנים האחרונות הוכיחו לה זאת.
אחד החיילים מבסיסה פנה אליה.
היא יצור מקסים, אותה קצינה, ותמיד כולם, בלי יוצא מן הכלל, פונים אליה לשיחות נפש ועזרה. ללא כל קשר בין אם היא המפקדת שלהם או לא.
אותו חייל פנה אליה, ויצא בפניה.
והוא צריך מישהו לדבר אתו. כי הוא לא יכול להמשיך ולשאת את הכל ללא פורקן. בעניין הזה היא לא יכלה להיזדהות ולכן היא רצתה שאני אדבר אתו.
אמרתי לה שחבל שתמשיך להסביר לי את הסיטואציה, אני מסכים.
לאחר 10 ד' קיבלתי טלפון מאותו בחור.
חייל צעיר יחסית. תמים עד להדהים.
מבית דתי שמנסה לגשש באפלת העולם בידיעה ברורה והבנה שהוא לא כמו שאר בני ביתו, נמשך למינו שלו.
ניתקתי לו.
מעולם לא אדרוש מחייל בסדיר לממן את השיחות האלו.
ואכן, השיחה הראשונה אתו הייתה של שעה וחצי, וגם היא נקטעה בשל עבודה שהוא היה צריך לעשות.
בערב חברתי התקשרה, לדבר עליה, וכדרך אגב, הודיעה לי שהבחור התלהב ממני לחלוטין.
אני מבין ותומך, יכול להיזדהות ועוזר, נותן פתרונות וקצת מאיר את האווירה.
מצחיקה אותי העובדה שהוא בחור דתי והוא מצא משהו משותף בנינו. הרי אני הדבר הרחוק ביותר מהדת.
אך אולי זה מתבטא בידע שלי בתורה, ובכך שיש לי משפחה שחורה שלא כל כך רחוקה ממני, ועם זאת מספיק רחוקה ע"מ לא להתחבר אליה כשלא באירועים.
ואם כבר עסקנו במשפחתי, לפני כמה שנים גיליתי שמשפחתי הגלתה והדיחה אחת מבנות המשפחה, דודנית שלי.
וזאת מאחר והיא הייתה, עדיין, וככל הנראה תמשיך להיות, לסבית.
הם עשו זאת בצורה מרהיבה. כל ילדותי ובגרותי הצעירה כלל לא ידעתי על קיומה.
אני אפילו לא יודע את שמה, ורק עצם קיומה נודה לי בטעות כאשר אמי פלטה זאת באחד האירועים.
אביה של אותה דודנית נתן באמי מבט זעום. אותו אחד שקיים עליה מנהג אבלות.
והם משפחתי. יש בנינו קשרי דם.
לעולם לא אוכל לסלוח להם על טפשותם, על אכזריותם, על הליכה כזו מטופשת אחר הדת, לא. אחר פירושם שלהם ושל אחרים אשר הביאו לכך שפשוט העלימו בת אדם מהמשפחה ולא מכירים בה יותר. בתם שלהם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy