שבוע שעבר ישבתי לארוחת צהרים מאוחרת עם אחד מידידי הטובים ביותר מפה, בלוגר כבר עטור תהילה וניסיון.
אחת נקודיותיו הייתה שאף על פי שיש לי כרטיס באטרף, כמתבקש מכל הומו שרוצה להודות בקיומו, אני צריך גם לעשות משהו בנוגע אליו.
אליו הצטרפה תגובתה של 'קרן' אשר הגיבה לי בפוסט הלפני אחרון שבעיקרון אומרת שאני חייב להפסיק להמתין למישהו שיפול עלי משמיים.
אי לכך ובהתאם לזאת, נוכח העובדה שכבר פעם לפני שנים מספר עשיתי זאת, התחלתי לדבר עם אנשים שם.
מן הסתם, הרוב כשל, אבל כפי שאני תמיד אומר לאחרים ואני חייב להתחיל להקשיב לעצמי,
זה לא הזיז אותי מאותה הנקודה שכבר הייתי בה- בלי בן זוג.
בצהרי שבת נתקלתי בכרטיס חביב ופניתי אליו. החלפנו מס' הודעות והתברר לי שאכן יש בסיס משותף של כוונות אף על פי שלא הכל מושלם.
אבל קטונתי.
כלומר, אני מכריח את עצמי. אם אני אחפש בדיוק בדיוק את מה שאני מחפש ללא כל פשרה אני אגלה שהיצור לא קיים עדיין, ואפילו אם הוא עכשיו ביסודי זה מעבר לגבול הטעם הטוב.
לכן הגעתי למסקנה שאני פשוט צריך לירות לכל כיוון שנראה לי מתאים ולקוות שמתישהו אני אפול על משהו נורמלי שגם ימשיך מעבר לדייט אחד.
הבחור הראה פוטנציאל רב וקבענו להיפגש בערב, בקפה לנדוור בת"א.
עכשיו, אני יודע שאני נמצא בת"א לעיתים, ואפילו פעם הייתי שם המון אבל...
רבאק מאיפה אני אמור לדעת איך להגיע לשם? כאילו אני לא מקומי או משהו כזה.
אבל לא נורא, נשמתי עמוק ולמרות שלא קיבלתי הכוונות מהבחור הצלחתי למצוא מפה ולמקם את מיקומי המשוער ואת מיקומו של בית הקפה וכך יצאתי למשימה מלבבת של 'דייט'.
כהרגלי, לא שברתי את מסורתי ואת הנוהג המטונף הזה, והגעתי מוקדם מהצפוי. אני גוזר זמנים גרוע. אני גוזר מכל דבר כך שתמיד אני מקדים בלפחות חצי שעה. אלא אם כן קרה אסון. ולא קרה, להפך, הכבישים היו פתוחים וצעדתי מהר ולכן הגעתי שעה לפני המאורע.
הסתכלתי בשעון מתוסכל והתקשרתי לארס, אותו אל חביב שהוא הקשר היחידי שלי להומואים.
טוב, הוא והמשיכה.
העברנו חוויות קצרות וכשהשיחה אתו תמה החלטתי להתקשר לחייל אשר דיברתי אתו לפני השבת, זה שכתבתי עליו בפוסט שעבר.
שאלתי אותו לשלומו ואיך עברה השבת ושמתי לב שהוא עונה לי ביתר התלהבות. אני חייב להיות זהיר אתו, שלא בטעות יחשוב שיכול לקרות בנינו משהו.
כשאני באמצע השיחה הבחור שקבעתי אתו הגיע.
ניתקתי, חייכתי ותרנו אחר סושי.
כי הוא היה רעב. ולא חסך מלהגיד זאת.
אני לא אספר לכם כל מה שקרה בדייט אבל אציין את העובדה שהוא ממש לא היה מוצלח.
כלומר, ראבק, אנשים.
מה קשה בלהתלבש?!?!?!
למה בכל הדייטים האחרונים שלי אני מוצא את עצמי מסתובב עם בחור שנראה כאילו הוא עשה טובה שהוא התלבש והלך להוציא את הכלב החוצה?
מי מגיע לדייטים עם כפכפים, מכנס קרוע וטי- שירט מעפנה?
לעזאזל, אנחנו הומואים, אנחנו אמורים לדעת איך להתלבש!
ולא ביקשתי עניבות, זה בסדר. אני מודע לכך שלא כולם כמוני, ואפילו אני בקיץ לא מסתובב כך,
אבל יש גבול.
בסיום הדייט המלבב הזה, שגזל מחיי שעה וחצי ויותר מדי כסף,
התחלתי לחזור לתחנה האוטובוס כשהתקשרתי לחברתי הקצינה לראות מה קורה אתה. עדכנתי אותה במר גורלו של הדייט והיא שוב סיפרה לי עד כמה החייל שהיא הפנתה אלי מודה לה. שאלתי אותה מה היא עושה והיא אמרה לי שהיא מבלה עם קצין המבצעים. שאלתי אם הוא חתיך, מאחר וכל הומו באשר הוא לא משנה מה כוונותיו בנוגע לבחור חייב לדעת איך בחור שמדברים עליו נראה,
והיא צחקה ואמרה שהוא לא בכיוון שלי.
בסיום השיחה חזרתי לחייל, מאחר וקודם לכן השיחה נקטעה, ועדכנתי גם אותו.
באמצע אחד המשפטים שלו הוא נתקע ושתק. כששאלתי לפשר הדבר הוא אמר לי שהקצינה שלחה לו הודעה שיודיע לי שאני חייב לחזור אליה דחוף.
חזרתי אליה והיא צחקה לי בטלפון.
היא אמרה שבחיים היא לא תצליח להבין מה קרה הרגע,
אבל שאני אדע שלאחר שהיא ניתקה את השיחה שלנו קודם, הקמבץ לקח אותה לצד ושאל אותה אם היא לא יודעת שהוא "בצד השני."
במבט לא מבין הוא שאל אותה שאלות עלי, ומצאתי חן בעיניו.
היא הביאה לי את המס' שלו ואמרה לי להתקשר אליו מחר מאחר והוא הלך לישון.
צחקתי.
לא חלפו 10 ד' מסיום הדייט הכושל וכבר יש לי מס' של קצין שרוצה לראות מה קורה אתי,
ופגישה עם הצנחן ששוב נזכר בי מאוחר מדי והפריע לי באמצע הדייט עם הבחור אך הבטיח לי שניפגש.
מבדרת אותי עוד יותר העובדה שמחר אני אדבר עם קצין המבצעים, ולאחר מכן עם החייל,
כשאף אחד מהם לא מודע אחד לשני.
וזה פקוד ומפקד.
החיים מתחילים לחייך אלי.
מוצא חן בעיני.
שיהיה לכולנו שבוע טוב ומלבב!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy