מדי פעם רואים דברים חדשים בחיים.

הם לעיתים מרתקים, לעיתים מפתיעים, לעיתים מצחיקים, לעיתים עצובים, לעיתים מפחידים ולעיתים מבעיתים.

אני נכחתי ברגע מבעית.

לראשונה בחיי, ואני מקווה בכל מאודי בשבילי בשביל צה"ל ובשביל המדינה,

ראיתי אל"מ במבט שוק.

אמצע ישיבה עטורת דרגות והמח"ט פשוט נועץ בנו עיני עגל גדולות של 'מה? איפה? איך? על מה מדובר?'

וזה אל"מ. זה לא אמור לקרות. אף פעם.

תחושתי הייתה כאילו שחור הפך ללבן, ה' קיים ואיכשהו יש סיבה לקיום העלוב של היחידה שלי.

בהמשך הישיבה קצין האג"ם מלמל משהו בנוגע להפצת פקודה כלשהי.

אחד ממפקדי יח' המשנה שלנו אשר ישב לידי שאל אותי מה הוא אמר מאחר והוא לא שמע.

"הוא ינפיץ לנו פקודה כתובה מחר".

כרגיל בישיבות בכירות, וכיתות לימוד בחטיבה, פתקים נסובו סביב כלל הנוכחים כשכולם מקווים שהמח"ט לא יתפוס אותנו.

הגישו לי דף. הייתי בשוק.

כל מהותו של הדף הייתה שאלה של איזה קפה אני רוצה. אם זה שחור, נס, נס עם חלב, הפוך, וכמות הסוכר.

הלשכה לקחה את הרעיון של הקפה צעד קדימה מדי אני חושב...

כמובן שהזמנתי לעצמי נס קפה.

אך כשהוא הגיע, בדרך מוזרה ביותר, הוא נגנב.

היועצת הארגונית שינתה את דעתה והחליטה לקחת קפה. שלי.

ואם כבר עסקנו בה, לאחרונה היא חזרה מחופשת לידה.

שזה נחמד ביותר ואפילו ממולץ אם פתאום פורץ מכן איזה תינוק.

כרוב קציני צה"ל היא הנחתה את המייל שלה להגיב אוטומטית לכל מייל שנשלח, בחלק מהטקסט הקצר נכתב: "במקרים דחופים יש לפנות ל..."

...

איזה מקרה דחוף?!

את יועצת!

לקראת סיום הישיבה אחד ממפקדי המשנה התלונן על כך שמלש"ב החליט לוותר על המסלול המיוחד שהוצע לו בשביל "לעשות עבודות שירות במשך שנה."

בהיתי באותו סא"ל.

"אתה מתכוון לשנת שירות...?"

ישמרני סנטה, מי החליט שהוא יכול להיות סא"ל בצה"ל?!?!

ולסיום מלבב-

מתברר שצה"ל לא הזין לי את הארכת השירות שלי.

....

מה...?

כאילו נראה לכם שאני אתחנן יותר מדי?

נראה לכם שקצינים עומדים בתור בשביל להחליף אותי?

בחיי שהם טיפשים.