כעלה יבש אני צונח בתנודות מטה,

ימינה, שמאלה, וחוזר חלילה.

צונח לאיטי כאילו אין צרות בעולם. כאילו אין אף דאגה, אף מחשבה אשר חולפת בראשי.

בניחוחות מלבבת, בלי שום צורך למהר לאנשהו.

ואם כבר, אז מיקום הנחיתה אינו משנה. כי הוא רחוק, ובלאו הכי הוא ישתנה.

זלזלי צונח לו באדווה קלה על פני נחל צונן אשר מפכפך בין סלעים ושורשי עצים.

אני שט במעין בועה, מחייך לעולם חיוך אשר אינו מסתיר דבר, ועם זאת, אינו מוסר דבר.

חיוך של תינוק, חיוך אשר לא אומר דבר.

אני זורם, צופה בעננים הנעים הרחק מעלי, בקרני השמש אשר מבצבצות מבעד לצמרות העצים.

מאזין לרחשי העולם, לקולות אווזים.

לא רע ספציפית, ולא טוב ספציפית.

כטופו אשר מקבל את טעמו מכל מה שנצמד אליו.

כך אני מרגיש.

שומע אינדי, מטורף על Metric.

מכור לתחושת החופש הרחוק, רודף אחר ממון לא קיים,

רודף אחר אנשים.

יציאה רודפת יציאה רודפת יציאה רודפת אכזבה, רודפת מציאות של קבצן בעל דרגות.

עם מוזיקה באוזניו, וחיוך ריקני על שפתיו.

עם עצימת עיניים אני מוציא אנחה. טוב העולם התגלה לי שוב. ושוב בדמות נשית מרהיבה עם קול אשר מדמה רחש כנפי פרפרים.