"זמנים זה קודש".

מעין אימרה צבאית אשר נמצאת בכל וכל ועל בסיסה אמור לקום ולהיות דבר.

מי שמכיר קצת את הצבא, יודע שלעיתים קרובות מדי האימרה הזו נשארת ערטילאית כפי שהיא.

כנגזרת מכך קיים לו"ז.

הוא אמור להוות מסגרת נוחה אשר תוחמת את העיסוקים והעבודה לזמנים מוגבלים.

ובנוגע ללו"ז שלי...

הוא מתברר, המלצה בלבד.

לא כי אני בוחר זאת, אלא כי אחרים בוחרים זאת.

מתברר שזה הגיוני לחלוטין לתת לי לנסוע באוטובוסים במשך שעתיים וחצי ע"מ להגיע לפגישה,

רק בשביל לגלות שאותו סא"ל החליט לבטל אותה בזה הרגע.

כי הטלפונים לא הומצאו עדין...?

כי אני זה שביקש את הפגישה?

כי לחשוב קצת קדימה זה קשה?

די מטופש.

זו אינה הפעם הראשונה שמתבטלים ונדחים לי לו"זים לפי גחמות מפקדים. משום מה הם יוצאים מנקודת הנחה שכל עיסוקי זה לשבת ולהמתין לקריאה מהם, ואם באותו הרגע לא בא להם, אין צורך להיות נימוסי ומחושב אלא בהחלט ניתן לבטל אותי בהנף יד.

היום היה אמורה להתקיים דיון של שלוש שעות וגם הוא נדחה. עליו אני לא מצטער,

למרות שהיה נחמד אם היו מודיעים לי ולא הייתי צריך לקרוע את התחת בעבודה לקראתו.

מה שמלבב ביותר היא העובדה שהדיון נדחה ללו"ז אחר שיש לי בפיקוד,

והסמח"ט החליט לא לאשר לי להגיע לפיקוד.

לפיקוד לא אכפת מה הסמח"ט אומר.

ולסמח"ט לא אכפת מה הפיקוד אומר.

מרתק.

אני לא יודע באיזה לו"ז אני רוצה להיות. אני מעריך שהייתי מעדיף להעדר משניהם.

לאחרונה גיליתי שלפיקוד שלי יש בעיות. ניסיתי לקבוע פגישה עם המפקד שלי בפיקוד,

והדבר לא צלח במיוחד.

התקשרתי ללשכתו כשאני מבקש מהפקידה פגישה.

הייתה דממת אלחוט. כששאלתי אם היא יכולה לתאם לי אחת, וזה לא כזה קשה נוכח העובדה שזאת העבודה שלה,

היא אמרה לי שהיא תשוב אלי.

לאחר שלוש שעות היא שבה אלי ושאלה באיזה נושא אני רוצה את הפגישה. אמרתי פגישה אישית.

יצא מפיה קול התפלאות ושוב אמרה שתשוב אלי.

זה לא קרה.

פה...

חשדתי.

כעת, אני זקוק לעזרה מה'. לא כי אני לא חושב שאני אצליח לקבוע פגישה עם הפיקוד, אני אצליח,

אני פשוט צריך לדעת איך להתבטא. יש לי נטייה להיות חסר טאקט ובצבא זה בעיקר הצורה שבה מעבירים את הדברים.

בכך אני לוקה בחסר.

עזרה מישהו?