מאז ההצהרה האחרונה שלי בפוסט הקודם חוויתי אינספור תגובות פה ובחיי.

רובן היו שליליות.

רוב זה נבע מבורות.

חוסר השכלה בנוגע לחיי.

כי בואו לא נתבלבל יותר מדי, הבלוג הזה מדבר עלי. על חיי.

חוויותי האישיות, דעותיי ובסופו של היום החלטותיי. בין אם הן מוצאות חן בעיני החברה ובין אם לא.

אך להפריז ולהגזים ולפספס את הפואנטה... זה מתסכל.

הרי מה אמרתי?

שהומואים בכלליות מתים לבד.

זה נכון. לא משנה איך תסתכלו על זה ולא משנה מהן מחשבותכם.

תסתכלו קצת בראייה יותר כוללנית, כי לכך התכוונתי. בהכללה.

כהכללה החברה הלהט"ב (כן, כיום פחות מפעם אך בכל זאת הדבר אינו מבוטל) מתקיימת לבדה. היא חיה ונוצצת, ססגונית ומלבבת, אך בסיום כל מסיבה רוב רובם של האנשים שבים לדירותיהם הריקות מחום ומאהבה של זוגיות.

ישנם כאלו שבוחרים זאת, וישנם כאלו שלא. זו לא הנקודה.

הנקודה היא שהדבר קיים ואין להתעלם ממנו.

אני מסכים עם הטיעונים שזה לא נכון ויש זוגות וישנם אנשים שמחפשים זוגיות.

אותי לא צריך לשכנע. אל תשכחו שאני חוויתי זוגיות מעין זו מעל לשנתיים.

יחד עם זאת אני מכיר גם בכך שזה דבר שיש להתייחס אליו כחריגה מהנורמה המונהגת כיום. לשמחתי הדבר מתחיל להיות בנסיגה אך זוגיות ארוכת טווחת בקהילה מוגדרת כחריגה.

זו עובדה ואין מה לריב על כך.

כל אותם זוגות שאתם מכירים או שומעים עליהם ראויים לציון. הם בחרו לחיות בזוגיות והצליחו לממש זאת.

ישנם רבים אחרים שרוצים גם בכך אך לא מוצאים את הפרטנר.

ולבסוף ישנם אלו אשר בוחרים לא לחפש זאת. אינם רוצים זאת. זכותם.

אי לכך ובהתאם לזאת לא ניתן לסתור את דבריי.

לאחר זאת, אחזור להחלטתי.

אני לא מחפש. לא כי אני לא רוצה לחיות בזוגיות, להפך, אני רוצה,

אלא בשל העובדה המרתקת שחברי הקהילה, אותם בחורים שאני נמשך אליהם, אינם מספיק בוגרים ורציניים בקיום מערכת יחסים ארוכת טווח. אינם רוצים להקים בית.

זכותם.

וזכותי לבחור שלא להסכים לכך עד כדי הקיצון שבלבטלם מחיי. זו פשוט הגנה על עצמי כי מי שנפגע זה אני בשל העובדה המרתקת שלהם לא אכפת.

אני מקווה שזה ישתנה כי אני עדין רוצה לקיים זוגיות ניצחית אך אני מספיק חזק בשביל להחליט שבמצב הקיים כרגע לא יכולתי למלא את מבוקשיי. אני מספיק בוגר בשביל לקחת צעד אחורה.

בעתיד אולי זה ישתנה ואחזור.

בינתיים אשחק לי עם עצמי.

אשתעשע בעובדה שאני יכול לפתח לעצמי קריירה צבאית בלי בעיה. אף אחד לא מחכה לי בבית.

גיליתי שלאחר שמבטלים את הרעיון של חיפוש אחר זוגיות,

החיים די משעממים. אני יכול לשקוע בעבודה, ויש מספיק ממנה.

אני נעלם.

אף דבר אינו דוחק בי לצאת החוצה. אני פשוט מסתתר בצללים.

אני לא שבור, אני לא בדיכאון, אני משועשע קלות מכסילות העולם על הזוגיות.

מגחך לעצמי בזדוניות על אותם בריות אשר מחפשים ומחביא חצי חיוך אירוני.

ככמוסת ארס הזוגיות הזו.

היא תכלה אותי בין כה וכה.