מתוך דיון הערכות לתרגיל מערכת:
- קצין אגף מבצעים חטיבתי: "הצבא זה פקודות עבור!"
- אני: "לאן? לשירותים?!"
- שאר הנוכחים: "...."
- מפקד החטיבה: "דאם דאם... יש בך... תעוזה".
- אני: "כן, אני גם חושב שאני חוצפן. אבל זו לא בעיה שלי שיש פער בין המציאות לבין מה שהולך בראש שלכם".
ולא, לא עשו לי כלום. לאט לאט אנשים מתחילים לקבל בפחות הרמות גבות את התגובות שלי ויותר באנחות.
למרות שהם יכולים ללכת לחפש אותי בסיבוב אם לא מתאים להם.
בהמשך הדיון הסמח"ט פנה אל קצין הקשר החטיבתי: "אם משהו יכול להכשיל את התרגיל, זה אתה!"
הקשר"ח חדש בתפקיד, פחות מחודש. לבו הפסיק לפעום.
החלטתי שאני חייב לתמוך בו.
אני: "אבל בלי לחץ."
הייתה לי ביקורת מטכ"לית.
ככל אחד שרוצה לקבל ציון טוב ארגנתי ארוחת בוקר מלבבת לתחילת הביקורת.
כל אדם בעל שכל יבין שכל עוד יש אוכל טוב ואוכלים טוב, יש פחות זמן להתעמק בביקורת ואף אולי למבקר לא יהיה כח לחפור מאחר ובטנו תהיה מלאה מזון.
אך המבקר שהגיע חתך ישיר והתחיל להפיל אותי.
כשהבנתי זאת הפסקתי לחייך אליו ושמרתי לעצמי את כל הקרואסונים.
ממני הוא לא יקבל כלום המניאק!
ועד עכשיו אני לא מבין, הבאתי לו מטעמים וקפה! זה כמו העלאת קורבן. הייתי צריך להביא כבש במקום?
בצה"ל יש עיקרון בסיסי הנקרא "הוסמכת!".
כל אדם בעל מרות כזו או אחרת מגיע לאדם הזוטר ממנו ומפיל עליו משימות ועבודות מפה ועד ההודעה החדשה.
לרוב הפרוייקט אינה קשורה כלל לאותו מקצוע של האדם.
לרוב זה נקרא 'נע"ת'. נוסף-על-תפקיד. זה מעין כיסוי תחת לכל אותם בעלי אחריות.
אני בעצמי נושא 3 תיקים כאלו מלבד תפקידי הפורמלי.
זאת לאור העובדה שלצה"ל אין כסף לשלם לאדם שלם בשביל העבודה, למרות שצריך.
כשמציגים זאת כבעיה התשובה המתקבלת כמעט תמיד היא: "אז תשקיע יותר! אני רוצה לראות מוטיביציה!"
ותשובתי היא: "ואני רוצה להיות מלך תאילנד, אבל זה גם לא יקרה!"
נקראתי לסמח"ט.
הוא: "דאם דאם, כמה מחלקות יש לך?"
אני: "4... למה?"
הוא: "אז תתחדש, קיבלת גם את פלוגת מפקדת החטיבה."
אני: ".... אבל-"
הוא: "הוסמכת!"
##$#^%&
למה?!?!
את מי לעזאזל רצחתי בגלגול הקודם שזה מגיע לי?! את גנדי?!
אז כן, אין מ"פ מפקדה כי צה"ל טיפש, אבל למה אני צריך לסבול מזה?!
ישבתי לעצמי ותהיתי לעצמי למה אני עושה את זה.
למה אני צריך את זה?
למה אני צריך לקום כל בוקר ולחשוב עם איזה כאב ראש אני אלך לישון.
למה אני עושה זאת מעבר לתחושת השליחות המוזרה הזו שאני לא יכול להסביר.
למה אני צריך לחוש את כל התסכול הזה?
למה אני צריך לקבל את השטויות של כולם?
ואז הסתכלתי בתלוש המשכורת שלי.
אז זה למה!
פעם ראשונה בחיי שאני שוקל ברצינות לפתח קריירה צבאית.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy