מסיבה לא ברורה לאחר שהחלטתי שאני חייב להתחיל לחשוב כלכלית ולהפסיק לבזבז את מיטב כספי,
מצאתי את עצמי אתמול בת"א. לאחר שסיימתי את היציאה המתוכננת שלי.
בזמן האחרון אני מנצל יתר על המידה את הרעיון של 'ספונטניות'. אני לא בחור ספונטני.
עם זאת, זו כבר הפעם השנייה שאני מוצא את עצמי בת"א במקום להיות במיטה.
הפעם הגעתי לשם עם הסכום האסטרונומי של 7 שקלים חדשים.
פגשתי ידידה שלי בקפה נגה.
שזה מטופש כי מכל בחינה אפשרית, המקום הזה אמור להיות של זאטוטים.
אבל איכשהו כולם שם גדולים.
היא חגגה עם מס' חברים יום הולדת לאחת הבנות.
אני קיפצתי למעגל, הצגתי את עצמי וכרגיל הסטתי את תשומת הלב אלי.
לא כי אני חש צורך, זה פשוט קורה.
היא הכירה לי את כולם. חלק הארי מהחבורה היו גייז.
זוגות.
מעצבנים.
נחרתי בבוז כלפיהם והתחלתי לשחק פול. או ביליארד.
בכל מקרה זה כולל שולחן עם חורים, מקלות וכדורים.
כששאלו אותי אם אני יודע להכניס את הכדורים לחורים עניתי ב"רק לפה". אח, השנינות.
מתברר שזה לא כזה קשה לשעשע חבורת אנשים. במיוחד כשאתם אני.
בעודי נכשל בניסיון להכניס לחור (אבל היי, העיקר הכוונה) נשענתי על השולחן כשלפתע הרגשתי שנצמדים אלי מאחור.
הייתי שמח ומאושר להגיד שהדבר עורר בי תשוקה עזה וכל חלומותי התגשמו,
אך במקום זאת דפקתי את המקל אחורה לבחור שנכנס בי.
גמכן הומואים.
הסתכלי עליו, הוא עלי,
והוא חייך.
מה אתה מחייך אהבל?
יש לך חבר.
משם, זה רק התדרדר.
סוף סוף מישהו מתחיל אתי והוא תפוס.
מה לעזאזל?
אז להתפלא שאני שונא הומואים?
אבל נהנתי.
שבתי הביתה ב6 וחצי בבוקר.
יש לי בחילה.
אני צריך להפסיק להשתכר מליטר בירה.
עליבות נפש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy