באחת מנסיעותי הרבות התעוררתי כשבאוזני התנגן השיר שלו ושלי.
הסיטואציה העלתה בראשי שתי מסקנות:
1) השיר כל כך התאים לנו שזה מפחיד.
2) אני חייב לשנות את תכני המוזיקה שנמצאים אצלי בפלאפון.
לעזאזל, נפרדנו לפני שנתיים למה לא התחדשתי במוזיקה חדשה?!
הגעתי למסקנה שאני רוצה להתחתן עם אדל.
באמת.
היא מדהימה.
אנו באותו הגיל,
והיא גם יודעת לשיר!
רק צריך להתגבר על כל הרעיון של העישון.
כשאני סוקר את הבנות שיצאתי אתן ונמשכתי אליהן, וכשאני סוקר את הבנים שיצאתי אתם ונמשכתי אליהם,
אני לא יכול שלא לעמוד בצד ולהתפקע בצחוק.
בצורה בולטת לחלוטין ניתן להבחין שמה שאני מרשה אצל בנות אני לא ארשה אצל בנים.
שניהם נמצאים בקצה של הסקלה בשבילי.
אם אני לא יכול לסבול ג'ינג'ים אשכנזים, אני מטורף על ג'ינג'יות אשכנזיות.
לצערי אני יודע לשדך. זה מצער מאחר ואותם זוגות שנבנים סביבי הם חבריי מקבוצות שונות אשר אני מחבר בניהם.
כך יוצא שאני נותר לבד כשהם יחד.
זה קרה לי עכשיו, כשהחבר הכי טוב שלי יוצא עם החברה הכי טובה שלי.
הם נהנים ואני לבד בבית.
אפילו הצבא לא מקל. אם פעם הייתי ישן כפיות בשק"ש עם הנשק שלי, כעת אני ישן במיטה זוגיות בלי כלום.
ממש כבוד לפז"ם.
החלטתי לחיות את הרגע.
אני יודע מה רוצה לעשות עם עצמי בעתיד. אני יודע שאני זקוק לכסף לכך, כמו כל אדם ודבר.
עם זאת אני צריך לחוש שאני חי.
בקלות אני נשאב לצבא ולחיים ללא חיים מפחד לבזבז מאחר והיציאות עולות הרבה ואני מגביל את עצמי.
חשבתי לעומק.
אני חוסך יפה אך אני לא משחרר לעצמי,
אני מפסיק עם זאת.
אני יכול לבזבז. אני יכול להנות. לשים את הרסן אני יכול ויודע,
עכשיו פשוט במקום רק להגביל ולהגביל אני אשחרר.
אולי אמצא כך את בחיר לבי, בשיטוטי בת"א.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy