אני בן אדם נחמד. אני חייב להפסיק עם זה.

קצינת השלישות החטיבתית ביקשה שאחליף אותה לשעתיים כמפקד תורן, הסכמתי.

עליתי ב4 בצהרים וירדתי ב12 בלילה. איכשהו המח"ט החדש שלנו חושב שזה מצחיק למתוח את גבול הסיבולת שלנו. למזלי ברחתי מאותו לו"ז, אך אם הייתי נשאר שם אני מניח שהייתי מוצא את עצמי בכלא.

הייתי אומר לו בפשטות ובכבוד שילך לחפש את עצמו, יומיות לא מסתיימות בסיום היממה אלא בחמש בערב.

כחלק מאותה תורנות נכחתי במרפאה כשמזלי שפר עלי ונפלו עלי אינספור פינויים רפואיים, נדמה היה כאילו כל חייל אשר נפצע בחודש האחרון פשוט החזיק את עצמו עד אשר אני עליתי לתורנות ורק אז החליט להגיע למרפאה לטיפול.

באותו הזמן נכנס מילואימניק כשעיני כבר רשפו והתחתי בו אמירה כגון, "ומה אתה רוצה?!"

לאחר שקיבלתי את תשובתו הכוונתי אותו לאחת החובשות ואני ברחתי לחדר אחר.

לאחר שנייה החובשת נכנסה ומצאה אותי על הרצפה מתגלגל.

"נורא מקצועי מצדך להתפוצץ מצחוק כשהבחור מבקש וזלין".

בשלישי החלטתי לצאת מוקדם הביתה.

כשאני מצהיר זאת לא רק בפני, העולם עושה יד אחת נגדי ובקביעות אני יוצא באיחור של שלוש שעות.

למרות היציאה המאוחרת מהבסיס הצלחתי לעצור בדרך בחנויות בגדים ולבזבז את קצת הכסף שעוד נשאר לי מהמשכורת שקיבלתי החודש.

ברביעי וחמישי בליתי בת"א והדבר לא עזר בשמירת הכסף.

אך אני לא מצטער על כך. במיוחד לאור העובדה שחוותי את העונג בשהייה עם בלוגר צעיר אשר אני עוקב אחריו בעקביות, קלי וארס מאלי האולימפוס.

בחמישי בערב נקלעתי לסיטואציה מעצבנת כאשר הבנק החליט שאני לא יכול להוציא יותר כסף.

למזלי, בחור כישרוני שכמוני, יש לי יותר מכרטיס אשראי אחד כך שהצלחתי להבטיח לעצמי חתיכת מינוס בחודש הבא וארנק עם שטרות מלבבים.

אגב, לקבל טלפון ב12 וחצי בלילה מהצבא זה לא לגיטימי כשאני בבית.

להבין שכל מה שרצו ממני זה לדעת אם יש לי צבע זה גובל בפלילי.

בשישי דודתי התחתנה.

בפעם השנייה.

זו אולי הסיבה שאני סולח לה על כך. כלומר, אני יודע שמשפחתי תימנייה בין השאר... אבל להתחתן בשישי בצהרים? יש יותר קמצן מזה?!

לחתונה הגעתי מחוייט במיטב מחלצותיי. וזה כבר אומר שהייתי מרהיב יותר מהשמש מאחר ואני ועניבות זה סיפור אהבה  יותר מרתק מרומיאו ויוליה.

לדאבוני גיליתי שהסיפור יותר מדי קרוב וגם חיי הפכו לטרגדיה כשנכנסתי וגיליתי שאני יותר יפה מהכלה. שלא לדבר על החתן.

כששבנו מהחתונה ירדתי בת"א אצל חבר ובערב יצאנו לחגוג יומהולדת למכרה.

כרגיל מצאתי את עצמי במרכז השולחן כשמכל עברי צוחקים ושואגים ומציינים לעייפה שאני שנון וחד. דה.

לאחר מחצית השעה כלל הבנות צרו עלי והצהירו נאמנויות שונות.

כמעט וגיחכתי כשצפיתי בשלוש בנות אשר רבו עלי. הרעיון של "הידיד ההומו" מתחיל לעצבן יותר ויותר רק בשל העובדה המרתקת שאלו שרוצות אותי אלו בנות ובנוסף לכך הן רוצות שאני אבחר בשבילהן את הביגוד המתאים ליציאה.

עד כמה שזה יכול להחמיא, סטייליסט אני לא. אני קצין (מישהו רוצה לצאת אתי? תראו עד כמה אני מגניב במדים! חח)

רוב הבנים לא היו מעניינים. הן מבחינה חיצונית והן מבחינה אינטלקטואלית.

כיוצא מן הכלל היו שני בחורים. אחד הומו מוצהר אשר חי בזוגיות (מאושרת?) כבר שנתיים ומשהו וסטרייט בלונדיני תמיר עם עיניים כחולות.

ביני לבין ההומו היה משהו לא ברור. יותר מדי משחקי חתול ועכבר במשך שבוע.

זנחתי אותו למרות כוונתי להמשיך ולשחק אתו בשביל לראות לאן זה יכול להתקדם.

התמקדתי בבלונדיני.

לרוב אני לא מחבב אותם. הם די נבובים כהכללה ולכן אינם מבינים את שנינותי כך כשאני מדבר אתם הם רק בוהים בי בפרצוף של חמור. בנוסף, לעיתים כ"כ נדירות אשר אני יכול לספור על כף ידי נמשכתי לאותו סוג.

כשאני ממקד את תשומת לבי באדם קשה להתנצח עלי. אני נהנה מכך למרות שזו חרב פיפיות מסוכנת להחריד. רק מישהו אשר שנון ברמה כזו או אחרת אשר מבין קצת דבר או שניים יכול לאמוד את הקו הדק שבין ירידה לבין שנינות. רוב רובן של היציאות שלי הן התקפות על קורבן כזה או אחר כשלרוב אני כלל לא מנסה לפגוע בו אלא רק לשעשע.

הוא הבין.

גם אם לא את הכל.

הוא אף הצליח לגרום לי לשתוק מס' פעמים מחוסר יכולת הגבה. זאת כבר יש להעריך, באמת שקשה לגרום לי לסתום.

אבל הוא סטרייט.

לא משנה את מי שאלתי.

המשכנו לפאב.

באחת הפעמים כשיצאתי מהשירותים מצאתי אותו עומד בכניסה וחלפתי על פניו.

חזרתי צעד אחורנית כשאני נעמד מולו.

הרמתי את ראשי אליו כשאני בוחן את מבטו כחול העיניים הבוחן.

- "אז אפשר את המספר שלך?"

- "אני נראה לך הומו?"

- "לא, ובכל זאת הייתי שמח"

יצאנו החוצה כשאף אחד (ובאותה המידה אני סנטה קלאוס) לא שם לב והסתובבנו קצת בקור כשאנו מדברים קצת.

הוא בארון עמוק.

במבט ראשוני הוא לעולם לא היה שם עלי אך מתברר שלאחר ששוהים במחציתי מגלים שיש בי משהו מושך, קסום, לא מוסבר.

כשצחקתי ואמרתי שאני בכלל לא נמשך לבלונדינים הוא הסמיק קלות.

מסיבה לא ברורה הוא ציין בפני שיש אינספור בחורים שרוצים אותו.

ביובש עניתי לו שמזמן יצאתי ממשחקי האטרף ואני כלל לא זוכר את הסיסמא שלי.

הבהרתי לו שאין לי צורך במשחקי מין ושאני מחפש משהו מעבר. אני כבד אך זאת רק בשל העובדה שאני שווה זאת.

בין אם אני חשוף לקהילה או לא, יש לי קצת סטנדרטים.

אז נצא מתישהו.

הייתי שמח אם זה יקרה היום אך יש לו תוכניות.

וגם אם זה לא יקרה ולא נצא,

הדבר מזיז לי כקליפת השום.

יש לי זוג לסביות שהפכתי לחברותי ואחת השביעה שכל עוד יש נשימה בפיה היא תמצא לי בנזוג כי אני שווה את זה.