נוסעים במכונית, רק שנינו יחד.

אדל מתנגנת ברקע ולפרקים אני שוקל שהמכונית מנסה לנצח במהירותה את המקצב המתנגן.

אנו נוסעים בדרכים עקלקלות, פניות חדות, כביש צד, נוף אחר. עצים צרים על הדרך מכל הצדדים ואין אורות. רחוקים אנו מהארץ.

מגיעים למקבץ בניינים הנראה מרחוק. יישוב.

מטפסים במהירות גבוהה אף ממהירות המישור לראשה של גבעה נשאת ועוצרים. הנוף המשתקף עוצר נשימה.

עם הקריאה מבטי המהופנט מתנתק וראשי מסתובב אל עבר בית קרקע רב קומות עם חצר ענקית. אנו נכנסים פנימה, מבעד לדלת עץ גדולה.

חוצים את המבואה ונכנסים למה שנראה כמטבח. עמוס לעייפה במזונות וחתולה אשר נועצת את מבטה באדם הזר שנכנס.

יושבת כפסל דומם של אל-חתול מצרי ומקפיאה אותי בעינייה, האחת ירוקה והאחת כחולה.

אני ממשיך פנימה לאחר ההזמנה וחוצה לחלל נוסף תחת מעבר קשתי.

אולם גדול אשר הוסב לסלון. אינך יכול שלא להשתהות. קשה לפספס את המרפסת מעליך, של הקומה מעל. רק מבנים ישנים נבנו עם חללים כה עצומים שלתקרתם אינך יכול להגיע, אפילו לא בחלומתך הפרועים ביותר.

כשאני מתיישב על ספה אשר סופגת אותי לתוכה ומחממת אני צופה מולי באח.

כשאני סוקר קלות את האולם אני לא יכול שלא לעצור ולסקור בחדות יתרה את האוצרות הצפונים בו.

מעל אותו מעבר קשתי שחלפתי בו ישנו שלט מואר של ג'ינס. מעל האח ישנה חרב סמוראים שלאחר בדיקה הוכחה כאמיתית, חושלה בידו של אומן.

בקירות מתנוססים פוסטרים ממוסגרים של סרטי קלאסיקה כאלו ואחרים. הראשון שהבחנתי בו היה טומב-ריידר.

בהתלהבות יתרה, כשאני לא מסוגל עוד לעצור את עצמי, אני אץ למטבח ומספר לבעלת הבית על האוצרות האצורים בתוכו.

כאילו אני מחדש משהו.

כשצופים בעיני הילד המזוגגות שלי מתקיים סיור בבית, על שלל חדריו הרבים. על שלל דברים אשר אין להם עוד צורך כמו שולחן פינג פונג שקיבל לעצמו חדר משלו.

אנו יורדים למרתף, לחדרי האוצרות לפי כל הסרטים, האגדות והספרים.

גרם מדרגות משולט בשלטים שרק גורמים לי להעריץ יותר את בעל הבית מובילים למפלס תחתון. עם הדלקת האורות לבי מחסיר פעימה.

כילד הצופה במוכנת גלידה מתגלה לי שולחן ענק אשר עליו בנוי דגם של מפעל תעשייה, הרים, גשרים ומנהרות. רכבות.

אפילו בסרטים לא ראיתי צעצוע כזה גדול וענק.

אני חולף על פני הטיסנים ואץ להבחין בדקדוק המתקן. הכל מחובר בכבלי חשמל ועם הפעלת מתגים הרכבות מתחילות לנוע.

צופה בעיניים גדולות. כאילו רואה אני במציאות את תקומת תפלץ פרקנשטיין.

חוזר לסלון ורואה את סכינו של רמבו, החתום ע"י סילבסטר עצמו.

אני לא ידוע בתור בחור בעל זיכרון ולכן יצירות רבות לא זכורות לי.

אני לא ידוע בתור חנון אשר עוסק בדברים הללו אך אף גבר לעולם לא יוכל להישאר אדיש לבית שמעין זה.

טירת צעצועים.

בית מאגניב בטירוף. יותר מכל פארק שהייתי בו בעולם, והכל בזכות העבודה המרתקת שאכן חיים שם.

קאלי,

אלה שכמותך, האלים בירכו אותך.