נוגע בקצה חוטמי ומרגיש את תשדורת הקרירות מעורי.

לא בטוח אם הקור נובע מהאף עצמו או מקצות אצבעותיי.

מחליק את אצבעי מטה לכיוון שפתיי ומעביר אותה לאורכן, חש את רכותן ואת ייבושן הקל נוכח השהייה בחוץ.

סדקים קטנים שמראים התחשלות לפני הבראה.

ממשיך ומעביר את אצבעי ללחי ומרגיש את הזיפים הקטנים אשר הספיקו לצמוח.

צר עם שתי ידי על פי ונושף פנימה קצת חום.

מתנדף הוא מבין אצבעותיי.

כמה אני שוב למקלחת רותחת, מרגיש את כל שרירי גופי תפוסים ודאובים.

מרגיש דקירות כאב מחזי.

נושם עמוקות ומזכיר לעצמי שביתי אינו הצבא. פה איני יכול לצפות למקלחת רותחת. איני יכול לצפות כלל למים חמים.

חסרים לי דחפים בסיסיים בחיים. שמתי לב לזה אך לא יחסתי לכך יותר מדי חשיבות. אין לי חשק.

אני חרד לעתיד ולכן אני מגביל את עצמי בהווה.

אני לא חש חיים בהווה ולכן אני לא רואה את העתיד.

כלוא בלולאת אינסוף.