.Fuck, this is hard
,This is not fun

.But I'm addicted 'till the one will come

,Someday he'll come along, the man I love

,And he'll be what I want
.The man I love

יושב לי על המדרגות ללשכה, תחת משרדו של המח"ט.

הגשם לא מפסיק לרדת ואני תוהה לעצמי מה רטוב יותר.

האם זו הרצפה שתחת כיפת השמיים אשר המים מציפים,

האם אלו מדיי ודרגותיי המפרישים מים במגע עליהם,

האם זו האדנית אשר נראית כגיגית מים המטביעה בתוכה את הצמחים אשר אמונה היא לגדלם,

או לחילופין זו בכלל נשמתי אשר טובעת ביגון.

טובעת מהצפה של דמעות אשר לא יורדות, לא יוצאות.

נאגרות בתוכי ולא פורצות את הסכר שיצרתי.

יושב שם ספוג מים בלילה, בחושך.

יושב שם לבד ותוהה על חיי.

שוב בבסיס, שוב בשישי בלילה, שוב בבדידות.

יושב שם ומרגיש את הקור הנכנס לגופי חרף הבל פי החם.

סופח אלי את מה שהעולם נותן לי בתקופה האחרונה וזה הרבה גשמים וקור.

שומע את mike של עברי לידר ומצטער שנתקלתי בו.

כסכין חדה הוא קורע אותי מבפנים ומשאיר את שאריותיי בשק בצורת גופי.

שומע שוב ושוב ומזדהה יותר מדי עם המילים, עם התוכן, עם הייצוגיות שלו.

כאדם חסר יכולת תגובה אני רואה עצמי כבה, נכנס לדיכאון וממשיך כגוויה מהלכת.

השיר הזה... הלילות... הגשמים... הקור... הבדידות...

אני טובע.

לפחות יש לי את הכתיבה, שלעולם לא ימאס לי ממנה.