לפני זמן מה פורסם בYNET כי נשים חונות יותר טוב מגברים.

סבבה.

אבל אולי כדאי שהן ילמדו לנהוג לפני...?

מתוך ספר שאני כותב:

בחור בדרך לפגוש בחורה.

בחורה: "אוי, באמת שם אתה נמצא? אתה לא רוצה לחכות לי? זה איזה... 200 מטר!"

בחור:"...

...

...

באיזה יקום 200 מטר זה הרבה...?"

הבחור הולך לפי הכוונות הבחורה.

כעבור חצי ק"מ:

בחור: "... אז כנראה שהיא ואומדני מרחק לא חברים".

ואם תהיתם לעצמכם- שם הספר "חייו של דאם דאם".

הייתי בחרמון.

טוב, הייתי על הר שיזף שזה די קרוב אליו.

בטיפוס מעלה פגשתי שלוש ילדות קטנות וחמודות ששאלו אותי לאיזו קבוצה אני משתייך.

ניסיתי להסביר להן שאין לי קבוצה, אני רק מלווה את אחת הקבוצות.

תשובתי לא מצאה חן בעיניהן מתברר והזאטוטות הקטנות הפכו לשטן כשהן שולפות מאחוריהן כדורי שלג.

"איזה קבוצה אתה? של סתיו או מנשה?"

במזל קלעתי לקבוצה שלהן ולא חטפתי כדורים לפרצוף.

המדריכה שהדרכתי אתה לא זכתה בכזה מזל והיא שבה אלי רטובה וקפואה כשהיא ממלמלת שצריך להרוג אותן.

היום ישבתי עם ידידה שלי כשחברה שלה הצטרפה.

שאלתי לעיסוקה בחיים והיא אמרה לי שהיא סטודנטית בשני מקצועות לא קשורים.

"אז את הולכת להיות יועצת ארגונית", קבעתי.

ואכן, כן. היא הוסיפה ואמרה שאני הבחור הראשון שהצליח לעלות על מה היא רוצה לעשות.

דברנו.

בלהט.

פתאום נפל לי האסימון.

כך דברתי לפני שהלכתי לקורס הקצינים. באותה ההתלהבות.

אני כל כך רוצה להשתחרר ולהתחיל ללמוד כבר!

אני לי חשק לכתוב. אין לי חשק להצחיק. אין לי חשק לכלום.

מלבד להיכנס לרופא ולקבל הפנייה לדיאטנית. בחיי שזה שפל חדש בחיי.

עליתי היום על האוטובוס והוא היה מפוצץ באנשים. התחלתי להתבאס כשלפתע ראיתי בחור רוסי מזדקן מנפנף לי.

"חייל, חייל! יש פה מקום!"

כולי אושר ושמחה ישבתי לידו.

הוא התחיל לדבר ואני מתוך נימוס עניתי לו, למרות שאני שותק בנסיעות.

בהתחלה חשבתי שהוא ממש נחמד החביב הזה.

עד שהוא הניח יד על הירך שלי.

פה, חשדתי.

הייתי אומר שהעניין היה קצת מטריד...

אבל לא.

זה היה ממש אבל ממש ממש מטריד.

אני צריך בן זוג.

או/ו איבר מין זכרי.

 ולא מאיזה רוסי מזדקן.