לכל קצין, לכל קצינה, ישנו מקום אחד, תפקיד, ששינה את הכל בשבילהם.

אולי לא הבינו זאת באותו הזמן,

אך לאחר שעוברים אותו נזכרים בו, עורגים לו, משווים אליו ונזכרים בחיוך.

כזקן אשר נזכר בתקופות טובות יותר.

ובשבילכם?

כדי שתבינו באמת,

זה כמו אותו ג'ינס שכל אחד שומר אצלו בארון. אותו מכנס שלא מוכנים לוותר עליו ואומרים שיבוא יום ויוכלו להיכנס אליו שוב.

הוא מייצג תקופה טובה, מאושרת, שביחס לאחרונה מתבלטת וזורחת.

אצלי זה התפקיד הראשון שלי. התקופה אשר הסתובבתי כסג"מניק ללא ניסיון בצאלים.

שם זרחתי, שם פרחתי. כמובן שדאז לא הערכתי נכון.

הייתה הערכה גבוהה, אך בשל העובדה שלא היה לי למה להשוות זאת הורדתי ממנה קצת.

ככל שהזמן עבר, ככל החלפתי תפקידים, ככל שצברתי ניסיון הבנתי עד כמה עילאי היה התפקיד.

עד כמה הוא התאים לי, עד כמה אהבתי אותו, עד כמה הרגשת ההשפעה והנתינה שלי הגיעו למצב כמעט ומקסימאלי.

התקופה האחרונה אינה מקלה עלי, רחוק מכך.

גרוע מכך. אני פגוע ומאוכזב, אני בוש ונכלם, אני מצטער שהלכתי לקורס קצינים.

האשמה בארגון שאני נמצא, ובי.

אני לוקח יותר מדי ללב.

כבר זמן רב שאני רוצה לעזוב את התפקיד כשלא אכפת לי מהעתיד.

אפילו דיברתי על כך עם מפקד החטיבה מאחר ויש לי ערוץ ישיר אליו.

הוא לא עזר במיוחד.

תליתי תקוותי בפיקוד, אשר שם אני יודע שאני מוערך ומכירים בי בזכות עצמי ולא על סמך שמועות מטופשות.

אתמול הייתי בו לאישורי תוכניות לשנת העבודה העוברת עלינו.

החמיאו לי לפני שהספקתי להגיד דברים.

שם הגאווה שלי קצת עולה מעלה, מעל מעטה הבושה הכללית אשר אני נושא בלבי כשתג יחידתי עלי.

צחקנו, ומפקד הפיקוד המקצועי שלי טפח עלי בחיוך ואמר לי עד כמה הוא מרוצה ממני.

הזמן רץ לאחור ונזכרתי בגדוד, כאשר בראיון הסיכום שלי אצל המג"ד הוא נתן לי דרגות סא"ל ואמר שהוא מצפה לגדולות ממני.

נשמתי עמוק, ואמרתי להם.

הוצאתי זאת. בקור רוח, למרות הסופה המשתוללת בתוכי.

בהיגיון, למרות חוסר ההיגיון השולט בדבר.

עמדתי שם ופלטתי כשעיני אינן מנצנצות אלא כבויות.

מספידות אותי.

מספידות את הקריירה שלא תתפתח.

מהללות את התיאור הנוצר, קצין שבור.

כשדבריי נקלטו, ראו את האכזבה בעיניהם שלהם גם.

אחד אמר דבר ולבי נעצר.

דבריו התקבלו ולא יכולתי להאמין להם.

הוצע לי לחזור לאותו תפקיד, אך גבוהה יותר בהיררכיה. כדרך אגב.

כשאמרתי שכבר הייתי בו לא היה להם אכפת, שאלו אם אני רוצה ונענתי בחיוב.

קרן אור חדרה דרך עיבוי החשכה מעלי.

שברה, סדקה, האירה אותי.

הפרטים הטכניים מתסכלים במקצת, אך אני מקבל אותם.

לחכות מחזור, להחלפה. אסיים תפקיד בכבוד, נוכח רצוני רק לקום ולברוח מהספינה השוקעת הזו של יחידתי.

אחזור לשם...

אחזור לתפקיד של חיי.

בוגר יותר, חכם יותר. הפעם העריכו יותר.

לא יודע איך לתאר זאת מלבד במילה אחת.

אושר.