סירנה.

אזעקה.

ושוב אני חושב שזו תרגולת.

היא נמשכת, קצת צורמת, הרבה מציקה אבל לחלוטין מתמשכת.

כשאני תוהה לעצמי מה פישרה נשמע לפתע בכריזה בנוסף לאזעקה קריאה, "צבע אדום, צבע אדום!".

ירדתי לקומה הראשונה, כי זה מה שתמיד אמרו לי וכך תמיד תדרכתי.

האזעקה פסקה. שקט.

נעמדתי ליד חייל אחד כשאני מרים את ראשי מעלה ולא רואה כלום.

פניתי אליו, "מוגן פה, נכון?"

בום.

מחריש אוזניים.

ראיתי את החייל מתעופף לתוך החדר שממנו הוא יצא ותהיתי לעצמי עד כמה מטופש היה להישאר בחוץ ולא להיכנס לשם.

לא עפתי אבל הרגשתי את ההדף.

בדקתי שהחייל בסדר, ומלבד התלוננות על כאבים לא הוסיף. הוא לא נשבר, לא נפצע, לא דימם.

יצאתי מן מרפסת הבניין שעמדתי בה ורצתי 40 מטר קדימה,

אנשים כבר הגיעו מכל עבר עם מטפים.

רצתי לעמדת ההג"ס והוצאתי את צינורות המים עם הזרנוק, חיברתי לברז כיבוי האש שבתי 15 מטר אחורה והתחלתי להשפריץ על אחת המכוניות.

אותה אחת שקיבלה את הפגיעה הישירה של הרקטה.

פיצוצים משניים הדהדו ברקע.

לאחר שנייה נוספת כבר המקום שרץ רס"נים וסא"לים ובכך פניתי את מקומי ונתתי להם לבצע את מטלות כיבוי האש.

התרכזתי בלסלק את החיילים מהמקום.

כוחות כיבוי האש והרפואה הפתיעו אותי במהירות ההגעה שלהם.

אך יותר מכל הפתיעה אותי הנפילה.

אנו לא בטווח.

אני חי במרכז. הפעם הראשונה ששמעתי אזעקה הייתה ביום ראשון.

אמרו שתפקדתי בקור רוח.

אני לא.

אני פשוט דפוק.

רקטה מתפוצצת 15-18 מטר ממני בלי שום דבר שמגן עלי וכל מה שאני עושה זה להמשיך הלאה כאילו כלום.

לשנייה חשתי כיוסריאן גיבור מילכוד 22, שכולם רוצים להרוג אותו,

אבל לא הצליחו להרוג אותי ולכן גם מחשבה זו חלפה הלאה מראשי.

שאלו אותי אם אני בסדר, הייתי האדם הכי קרוב לפיצוץ.

כן.

כאבו לי האוזניים וגם זה עבר.

לא סיפרתי לאף אחד למעט קאלי וגם זה קרה רק היום כי היא התקשרה וזה בא כדרך אגב.

היא טענה שאני לא בסדר.

אני טענתי שאני סבבה לגמרי ואני לא מבין על מה המהומה.

אז כן, כל הזכוכיות בבניין נופצו, כל הקירות והספסלים מלאים בחורים מהרסיסים, מכונית אחת נשפרה לפחם ו5 נוספות הפכו לפגר.

אם הרקטה הייתה סוטה קצת ימינה לא הייתי קיים יותר.

אבל אני כן,

אז מה הקטע? לבכות? לא.

אין לי כל תגובה רגשית לנפילה. אני בכלל חושב שזה מטופש.

מתתי? לא.

אז אפשר להמשיך הלאה.

ובלי קשר לזה,

אני חסר סבלנות בלמצוא קשר.

איכשהו כל ההומואים שאני יוצא אתם...

הומואים. אבל ממש. מה הקטע המטופש הזה של לפחד מזוגיות?

באמשלי שזה מעצבן אותי יותר מגראד שפספס אותי.