כעוד אביזר אופנה,

כעוד גאדג'ט,

כעוד ערך מוסף,

כעוד יהלום נוצץ,

כעוד פריט חובה,

כך הרגשתי אתמול.

לבנות יש נטייה להתייחס להומואים כאל חיית המחמד שלהן.

כאל דבר מה יקר ערך אשר שייך להן ויש להתגאות בו, לצאת אתו לחברה ולהשוויץ.

וכמו כל פריט,

כמו כל אביזר,

גם אני נזרקתי לאחר שימוש.

ננטשתי לבד בפאב ב3 לפנות בוקר בת"א ללא כל התחשבות או חשיבה.

אני מרגיש זול, מלוכלך, מגעיל.

אין אף כמות אלכוהול שבעולם אשר יכול להשכיח ממני את ההרגשה.

אין אף סוג אלכוהול אשר יכול לרכך את המלומה.

ולחשוב שקנו לי עוד כוס, בשביל שאעסיק את עצמי בינתיים.

כאילו זה יכול לקנות אותי.

אני צריך להפסיק לשתות.

הפכתי לאלכוהוליסט, הכמויות שפעם היו הורגות אותי כבר לא משפיעות.

אין לי על כוונה לצאת יותר.