הבטחתי לעדכן יותר.
יותר לי מאשר לקוראים.
לא עבד הכי טוב.
מצאתי לעצמי זמן וכעת אני בוהה בעריכה, בקטע חדש.
כתמיד אני חושב קודם כל על כותרת, ורק לאחר מכן שופך את תוכלת נפשי פנימה בתקווה שזו תתאים עצמה לתבנית שכיוונתי אליה.
לא תמיד זה מצליח, ואז אני משחרר לעולם פוסט עם כותרת לקויה, לא מושלמת מבחינתי אך כבררת מחדל נוכח חוסר יכולתי להיות חכם יותר מאשר להתאים טקסט לכותרת ולא כותרת טקסט.
ישבתי. בהיתי. אני עדין בוהה. כרגע בכלל אני כותב ישירות תוך כדי חשיבה. תמיד הייתי כזה, אך בדיבור. לא בכתיבה.
שחרור מילים תוך כדי חשיבתם בו זמנית לא תמיד הועילה לי בחיים, אבל תמיד שעשעה אותי.
כך לא בכתיבה. בכתיבה תמיד הייתי מחושב יותר, מנוסח יותר, מריץ את הדברים קצת יותר בגלגלי ראשי. לכן אני אוהב כתיבה.
כעת אני מרגיש סתום.
כשחשבתי על מה לכתוב, וכתמיד יש לי על יותר מידי מאחר ופסקתי לכתוב לעיתים תכופות, חשבתי על כותרת.
על קטע חדש.
החוורתי.
מזמן לא היה לי קטע חדש.
עוד נקודה שמזכירה לי עד כמה אני מרגיש תקוע בחיים.
בצבא, כמעט כבר 5 שנים. ללא רצון, צורך ושאיפה להמשיך. ממתין לגזר דין היציאה, פגות תוקף החוזה.
רווק, כבר שלוש ומשהו שנים. ללא הצלחה בליצור משהו מעבר לחודש שהוא בעל משמעות.
ללא תחביבים.
לא שלא היו לי, פשוט הן נזנחו ונשכחו.
עצרתי. עכשיו אני מנתח. הבאתי את עצמי למצב של חשיבה על חיי, לא עוד פלט חסר תהליך לכתיבה.
אין לי קטע חדש בחיים. אין לי במה להתרכז מלבד שני הנושאים שהעלתי קודם. הצבא, והזוגיות. זה עצוב במקצת. אפילו ממש.
אני צריך למצוא משהו חדש.
לאו דווקא קריירה,
ולאו דווקא זוגיות- למרות כמיהתי הרבה אליה.
משהו שונה. משהו שאין לי כרגע בחיים. משהו שיסיח את דעתי. משהו שיצור לי חיים.
משהו שיעורר, שיטריף, שידליק, שיחזיר לי את הניצוץ בעיניים.
משהו חדש, קטע חדש.
להתעורר.
לא עוד לשוב הביתה בחיפוש אחר דייט ללא המשך,
לא עוד לשוב הביתה רק בשביל לעשות כביסה,
לא עוד לבחור את מי לראות ואת מי לא.
לא עוד הסתובבות כזומבי בין הבחירות הרגילות, הברורות.
לא עוד המחזוריות הזו של חיי.
אני רוצה, צריך, כמהה,
לקטע חדש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy