אני סתם עכשיו מעדכן על עצמי בפוסט זה. הוא בטח לא יהיה מעניין ואף אחד לא יקרא בו אבל לפחות זה ישרוף לי קלוריה.

אז אתמול ב22:00 לערך שבתי הביתה ממכתש רמון אחרי 4 ימים של מחנה מרהיב של חוגי סיירות.

וכמובן שחזרתי חולה מותש שונא חניכים פיצים יותר מאי פעם ובמיוחד הורים שתוהים לעצמם למה לא יכלו להקפיץ את הילד החולה שלהם לב"ש.

כנראה הרעיון של "מכתש רמון זה לא 5 ד' מב"ש ויש לי עוד 300 חניכים לדאוג להם" לא תפס.

מה חבל.

אבל מה שכן, ברגעים כאלה שיש לי חניכות חולות שלא מסוגלות לזוז ורק מתלוננות ואז ההורים שלהם צורחים עלי בטלפון זה תמיד מסיבה לא ברורה גורם לי לחייך חיוך מריר. בזמנו שאני הייתי חניך, אפילו אם הייתי נשאר במנהלה (זה הגוף הלוגיסטי של המחנות שאחראי על הכל) להורים שלי זה לא היה מזיז והם לא היו חושבים בכלל על להרים את עצמם מהכיסא ולנסוע עד ב"ש או לאזור. אז זה משמח אותי לדעת שיש הורים שכן אכפת להם מהילדים שלהם.

בכל מקרה הייתה אמא אחת שגרמה לי לחייך חיוך מתמשך ומפגר כזה- למה?

כי אני מעוות. לא יודע. בכל מקרה היא רמזה לי ש...

אמא של נועה:"יש מישהו מבוגר שם?"

אני:"אני בן 18 וחצי (נו שיקרתי, אני רק בן 18 ורבע), אני מבוגר."

אמא של נועה:"לא, התכוונתי להורה."

אני: ~WTF?! ומרים גבה~ "יש את יפתח. הוא הרכז. אך לצערי הוא אינו נמצא כרגע, לבקש ממנו להתקשר אליך?"

אמא של נועה:"כן"

אני:"סבבה. אה אופס, הוא לא הורה. יש את רינת, היא הרכזת. היא עדיין לא אמא, היא בתהליכים אבל. זה נחשב?"

אמא של נועה: ~מלחששת משהו שהדחקתי ככל הנראה כי זה היה פוגע בי קשות קשות.~

אני:"אוקי, אני אגיד לו להתקשר אליך. עוד משהו?"

אמא של נועה:"למה לא שולחים את נועה הביתה?"

אני:"כי היא קצת מיובשת אבל לא משהו קיצוני, חובש בדק אותה ואני כמו כל הצוות מע"רים כמו כן אנחנו בקשר ישיר עם מד"א וכו'. הסיבה היחידה שהיא נשארה היום במחנה הייתה כי נתפסו לה השרירים והיא לא יכולה ללכת. ומאחר שזה היום השני, חבל שהיא תחזור עכשיו הביתה כי יתכן שהיא תרגיש יותר טוב מחר ותוכל לחזור לטייל. חבל פשוט על הכסף ששילמת על המחנה."

אמא של נועה:"יש שם חובש?"

אני:"לא כרגע, יש לנו אררבעה חניונים אבל הוא עובר בין כולם, והוא נגיש עם רכב וכאמור, הוא בדק אותה, ואני מע"ר."

אמא של נועה:"למה לא הודיעו לי על זה?"

אני:"מכוון שילדה שמתחילה להיות בתהליך יבוש זה דבר שכיח, כי יש גבול עד כמה המדריך יכול ללחוץ על הילדה לשתות, בסופו של דבר היא זאת שיודעת כמה נוזלים נכנסו לה לגוף ואף אחד לא יכול להכריח אותה בכח לשתות למרות שיש בקרת מים. ואם מתוך 300 חניכים רק אחת מתחילה להתייבש, כנראה שהמערכת עובדת."

אמא של נועה:"אז אתה אומר שאין מבוגר שם?"

אני: ~%$#$^%&$%&%^~ "סליחה, אבל אני מבוגר. וכרגע יפתח הלך לקנות לבת שלך קולה כדי שתשתה כי היא לא שותה מים. אני אגיד לו להתקשר אליך. להתראות."

זה היה משעשע.

ככל ששהיתי במחנה יותר זמן רק הוכחה לי הידיעה שטיפשות האדם היא אינסופית.

וכמובן כמו שציפיתי הייתי ממש מרמורמר שם. לא כמו שהיה אפשר לצפות ממני אבל מילא. מתוך ארבעה ימים של מחנה, הייתי לבד בשלושה מהם. ואסור להיות לבד במחנה מכוון שמשתעממים למוות. וגם יומיים מהם לא היה לי אוכל. וזה היה מחנה שנוהל בצורה גרועה ביותר. שונא שמחקו לי את האזור. עכשיו איבדתי את כל הסמכויות שלי וראיתי איך המחנה קורס. והכי גרוע שהיה לי חרא. כן כן אני אגואיסט בלה בלה.

אבל היו סיבות שיצאתי למחנה-

1)לפגוש את החניכים שלי

2)לפגוש את המדצים המאגניבים שלי

3)להיות מנותק מהעולם

4)להרגיש טוב ולרומם את רוחי

אז כל מטרות אלו מולאו רק ביום האחרון. וגם זה היה למשך שעה לפני שהאוטובוסים באו ושלחו את כולם צפונה.

ציפיתי ליותר מידי וקיבלתי פחות מידי וזה היה בזבוז טהור של 4 ימים. ובמיוחד לימודים כי הפסדתי כאלה.

עכשיו אני נתלה על הרעיון של ה"יפי הורי" כאשר אני אטוס לאיטליה (ואגווע ברעב כי אני שונא אוכל איטלקי- דיאטה מצויינת^^) משם לאוסטריה, (אתאמן על הקללות שלי בגרמנית) אחזור לארץ, אשן, בערב אלך להופעה של אוונסנס. ומשם נגמרו לי החיים.

נו לפחות יש לי תכנון כזה. מה שאומר שאני לא אתאבד בזמן הקרוב. נו לא נורא חגיגות אפשר לדחות.

פוסט חסר ערך תועלת וחשיבות?

יאפ.