האם יכול להיות שאני נזנחתי ע"י סידרי עולם כי אפילו להם אני לא חשוב?

כלומר מגיל קטן מגדלים אותנו ע"פ השיטה של: תלמד-תצליח-תצטיין-לך לצבא- תתחתן-תביא ילדים. כל החיים שלנו כבר קבועים ומסודרים לפני שבכלל ההורים שלנו חשבו על להשריץ אותנו לעולם. הדרך קבועה מוארת וברורה.

אז איך זה לעזאזל שאני לא עליה?

כלומר האם אני אכזבה כל כך גדולה? כי אני לא יכול להתחתן בארץ לפי הממסד הדתי כי הרעיון של זוג בנים זה דבר טמא שהוא אף יותר גרוע מעובדי אלילים, והרעיון של זוג נשוי זה בכדי שהם יוכלו להביא ילדים לעולם בדרך נאותה ו'כשרה' של נישואין ובכך שאני לא מחותן לבת איני יכול להביא ילדים לעולם ולכן אני לא יכול לקיים את מצוות הפרו ורבו?

ככל שהזמן עובר והטכנולוגיה מתקדמת אנשים מפחדים שמתישהו בעתיד הנורא נורא רחוק הזן המלאכותי ישתלט עלינו ויהרוג אותנו מה שיביא לעולם מכני מלא, גם של יצורים. אבל מי אמר שכבר עכשיו אנחנו לא כאלה?

שאני ואנשים כמוני צריכים להרגיש רע בשל נטיותנו הביולוגיות, שאינן בדרך הטבע. שאפילו אם רק נרצה, אין בנמצא מצב שבו אנחנו נרגיש שנוכל לחיות כמו סטרייטים רק בשל כפיה דתית.

אבל עזבו את זה,

עכשיו, כרגע,  אני נסחפתי לתוך המעגל של החיים שקבעו.

אני טכנאי, למדתי בתיכון הלכתי לעתודה כי זה מה שאמרו לי שהצטרפתי לתיכון ואז אני אלך לצבא, ככל הנראה אעשה קבע לאחר מכן אבין שאין לי מה לעשות בחיים בלי תואר פרקטי ואלך לאונ' ואז.... מה? לפי קווי ההנחיה אני אצטרך להתכחש לנטיותי, למצוא בחורה אדירה, איכשהו לגרום לה לאהוב אותי. אני כמובן גם אתאהב בה ואז נתחתן נביא ילדים ו... אני אחיה כל חיי בייסורי מצפון על כך שאני דו ואני לא יכולתי לספר זאת לאישתי.

אבל למה?

למה זה קורה? מי רוצה את זה בכלל? אנשים גדולים שיושבים במשרדים גדולים שיש להם חשבון בנק גדול וארון בגדים בגודל הבית שלי?

כל אחד אוהב קנוניות אז תמיד קל וכדאי להאשים מישהו שהוא גדול ונראה כמאיים על החברה המודרנית, שככל הנראה לא הייתה כזו בלעדיו.

אז בוז למייקרוסופט. או מקדונלדס. בעצם, הם עשו יד אחת וזאת קנוניית המלניום.

אנשים כבר רואים את הדרך הקבועה שציינתי להלן כדבר שאינו ניתן לשינוי, אלא אם כן בא לך להיראות 'יוצא דופן' במילים יפות. רואים בדבר הזה כדבר טבעי. אבל מי אמר שזה טבעי? אף אחד לא אמר שזה טבעי ואני חושב שזה לא אמור להיות ככה. אנשים צריכים להתעורר ולפקוח את העיניים שלהם.

"האם החיים אינם אמורים להיות שונים מדרך הטבע?

לתת חופש להעדפות השונות, להצבת גבולות ולזכות להיות שונה?" פרידריך ניטשה. פשוט אדם גאון. חי לפני 100 שנה ובכל זאת שאני קורא את כתביו זה רלוונטי עד היום.

והוא צודק לחלוטין. אני לא אמור להרגיש רע או לכוד אני צריך לנתב לעצמי את הדרך שלי ולראות בה כמשהו שווה ערך ולא כדבר שניתן ע"י פשרה כי איני מצליח בדרך "האמיתית". אבל עד שזה יעבוד....

כבר גדלתי על הדרך 'האמיתית'.

אני כן רוצה להתחתן ולהביא ילדים לעולם ולהתעשר ולהיות בעל משרד ענק ולהקים תאגיד ולהשתלט על העולם.

אז כן, נפלתי לפח של הדרך. עוד 'קורבן' למערכת.

לא פלא שכאשר אני חושב לעצמי ומביע את עצמי אני מרגיש שזה לא טוב ולא נכון ושאני צריך לשתוק. המערכת עושה את זה. החברה. ותמיד החברה אשמה בכל דבר, היא זאת שמטיפה ליופי וכו' ושופטת והורסת ומשמידה.

אבל מתי יבינו שהחברה היא ברת שינוי, וכמו כל שינוי "השינוי אמור לבוא מבפנים". אם תקום קבוצה חזקה אשר תצליח לשרוד מול החברה ולהגיד "קישטא", זה יהיה הניצחון האולטימטיבי.

עד אז?

נמות בשקט.

או ברעש.

או סתם ככה.