אז אין לי ממש מה לעדכן.

אני עדיין באותה הרגשה מאתמול. הפוסט שלמטה עדיין קביל.

אבל אני מתפורר יותר.

היציאה האדירה שעשיתי לעצמי למחר,

זאתי שאמורה לשחרר אותי מהדיכיאון, התסכול, הרעיון שכל החיים שלי זה קיום בלתי רצוני. (משני הצדדים) נעלמת.

תכננתי לתת לעצמי דרור וליצור קשר עם אנשים שאני לא ממש מכיר, להגדיל את מעגל החברים שלי כי אני זקוק לזה.

אבל זה לא יתקיים.

רובם מסננים אותי עכשיו. רובם לא יבואו.

מיציאה של 20 איש, יהיה נס אם יהיו 5.

מה שהחזיק אותי רוב השבוע נמוג. כמו החיים שלי.

אז צדקתי, אני חוזר לתסכול, עם תסכול עודף.

זה שמתחיל להיות אבק