היום קמתי שוב מוקדם, ושוב ע"י הזדוניות של אמא שמתברר שאפילו שהיא ביבשת אחרת היא יכולה לה.
מישהי התקשרה לחפש אותה. והיא העירה אותי. כי אני מתעורר בקלות. אז באסה לי.
הלכתי היום עם אפרודיטה לשופינג. ושאני אומר שופינג אני מתכוון לשופינג, שופינג כמו שאני אוהב.
היא קנתה שלוש זוגות נעלים, בגד ים, שטויות, 2 חולצות, טוניקה וחגורה.
לקניה כזו זה בכלל לא עלה הרבה. זה מה שקורה שאתם גרים בנתניה ויש שוק של דברים גנובים.
היא חשבה שאני לא נהנה וכל הזמן חזרה והגישה שיש לי פרצוץ זעוף.
זה לא היה הכי נכון, קודם כל היה חם, כבר לא משהו. דבר שני לי לא היה כסף להשטרלל איתו.
למרות שלא היה שם דברים שרציתי, אז אני מתנחם בזה.
הדברים שאני קניתי עלו לי 10 שקל סך הכל. קניתי פצירה ב5 כי פשוט כל הזמן הן נאבדות לי (ואם אתם תוהים לעצמם למה אני זקוק לפצירה אז יש לי תירוץ, אני וונאבי הומו) אז שמחתי, כי אני כבר שבועים מחפש פצירה, וזולה כי אין לי 34 שקל לכזאתי שבכל מקרה תוך יומיים תלך לעולמה.
מלבד הפצירה קניתי גם 2 סבונים עם ריח לימון קל. נגמרו לי הסבונים, ואני לא אוהב ריחות חזקים במיוחד. קניתי קטורת בריח תפוח זך לאחותי (אם אני כבר סובל את הגועל נפש הזה שהיא שמה לעצמה בחדר, לפחות שזה לא יהיה ריח כזה חזק) קניתי חבילת קלפים (כי זה מעולם לא מיותר) וקניתי סכין (כי אני מנתניה). כל אחד מדברים אלו עלה שקל. קניה כלבבי, זולה עם הרבה פרטים. ולא, אני לא ממש ממש קמצן, אלא אני אוהב דבירם זולים. במיוחד שטויות. אני תמיד נכנס לחנויות של ה2 שקל כי זה מאגניב.
רציתי נעלים. כי יש לי רק 5 זוגות. אפרודיטה אמרה שלבן 5 זוגות זה מספיק בהחלט ואפילו 2 מספיקים לו.
אבל כאילו זה נעליים, אין דבר כזה יותר מדי נעליים.
אבל לא היה משהו שאני רציתי. בעצם, לא היה שם בכלל נעלים לגברים (כי אני גבר גבר) מלבד סוג אחד של נעלי ספורט שאני לא אוהב. אז התלוננתי שכל הנעלים הן לנשים בפני אפרודיטה.
היא אמרה לי שאני תמיד יכול לקנות של נשים. וחשבתי על זה והגעתי למסקנה שאני לא באמת אלך איתן מחוץ לבית אז לא שווה לקנות (אני לא באמת הולך עם נעלי נשים!).
חשבתי גם שמאחר ואני וונאבי הומו, הרעיון שהבן נושא את השקיות אינו מתקבל. מתברר שטעיתי. בכל זאת יש לי זין, אז אני נושא והיא קונה.
העיקר שהיא נהנתה^^
ולא, אני לא סבלתי.
שחזרנו לעיר הוצאתי את ההלוואה מסבתא וקניתי דברים ללאבלי. זה כיף לקנות אוכל!
רק חבל שהוא יושב לי עכשיו בבית ועושה לי 'בוא תאכל אותי'. כי אני לא מתכוון לאכול אותו.
אחרי שהעלתי את אפרודיטה על מונית הלכתי לסופר וקניתי לי אוכל שאני כן אוכל. קניתי ביצים, טונה, וגבינה.
וכמובן, הרי זה אני, שהילכתי לי בדרך חזרה הביתה כל השקיות נקרעו לי...
וזה היה במדרון לבית...
והרגשתי כמו זקנה שהכל מתפזר לה.
למרות שאני כאילו צעיר.
בסופו של דבר הגעתי הביתה, שמח ומרוצה כי הביצים לא נשברו.
הגעתי למסקנה שאני כן אוהב הומואים (מישהו אמר הפכפך?). מצאתי לי כמה אנשים נחמדים היום. ארבעה למען האמת. שהם כן מעניינים אותי.
מה שעוד יותר גורם לי לשמח, זה ששניים מהם כן יודעים איך אני נראה, ובכל זאת מדברים איתי.
מה שמצחיק, שאותם שניים הולכים לחדר כושר והם תל אביבים. הם לא כמוני בהחלט חחחח
אבל כיף לי לדבר איתם, אז אני אדבר. זה לא יהרוג אותי.
אז נכון שמדי פעם (כל חצי שעה בממוצע) פונה אלי איזה זקן שרוצה שאני אשחק איתו אבל לא נורא.
בשבילם אני אסבול.
אז כן, נחמד לי, ומרגיש לי טוב, ויש לי לאבלי, ויש לי אפילו אוכל ללאבלי אז אני פריטי הפי.
דוד שלי התקשר אלי היום, ושאל אם אני חי. עניתי שכן, אז הוא שאל אם בטוח. בדקתי דופק והודעתי לו שהוא תקין.
הוא מצחיק. אני אוהב לדבר איתו. הוא שאל מה עם ההורים, אמרתי שלא שמעתי מהם כלום.
הוא אמר לי שאמרתי את זה ביתר התלהבות.
טוב נו מה לעשות שאני מקווה שהם מתים?!
הוא שוב אמר לי שאם אני צריך משהו שאני אתקשר אליו.
ושוב אני לא מתכוון לעשות את זה למרות שאני כן. וזה לא בגלל שאני חושב שזה מתחת לרמה שלי והכבוד שלי זה השמיים, זה בא מאי נוחות. לא נעים לי לבקש כסף. למרות שאם הוא קונה לעצמו אי זה לא מפריע בחשבון שלו.
הוא לעומתי כן התחיל לדאוג שההורים לא יצרו קשר. אחרי שעתיים הוא חזר אלי, ואמר לי שהם חיים מאושרים ונהנים להם באוסטריה עם האחיות שלי.
אמרתי משהו.
הוא אמר שנשמעתי מאוכזב. חחחחחחחחחחחחחחח
הוא גם אמר לי להציק להם, לשלוח להם אסמס עם שאלה מפגרת למשל "איפה המקרר?".
זה היה יכול להיות נחמד, אם הייתי יודע לשלוח אסמסים!
לילה טוב לכולנו,
ישמרנו סנטה לעולמי עולמים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Dum Dum Philosophy
